פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:ב:ח

אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן. בקידושין פ"ק ילפינן לה מקרא דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ובפ"ב דכלאים ילפינן לה מקרא אחרינא:

משעת נטיעתו. של אילן סרק ולא משעת הרכבה:

חרובי צלמונה וחרובי גידודה. אילני סרק חשיב להו משום דלא חזו פירותיהן לאדם ומשו"ה כי הרכיב מאכל בהם חשיבי השנים דזקנה שעברו לסייע לילדה שיכולין פירותיהן לבא לידי מאכל במחשבה:

אבל הרכיב בערבה כנוטע בארץ. דערבה וכיוצא בה דהיא סרק לגמרי והרכיב בה אילן מאכל הוי כאילו נטעה בקרקע ולא חשיבי השנים שלה כלל ומונה לילדה ג' שנים כדינן ומשעת הרכבה:

אין מבריכין. מבריך כופף הזמורה בארץ וקוצץ באמצע כפיפתו ואותו היחור יוצא לצד אחר:

מרכיבין. הוא מרכיב אילן בחבירו וקא פסיק ותני ואפילו מן בשאינו מינו ואפילו באילן סרק פחות משלשים יום לפני ר"ה דסבר כר' אלעזר דל' יום חשיבי שנה:

יעקר. לפי שקלטה בשביעית ומשמע דחשיבא הרכבה עבודת הקרקע וכאילו נטע בקרקע:

בערבה ניחא. דאיכא אילן דחשיב כאילו נטוע בארץ אלא לר' יוחנן קשיא.

שהן מתאחין בשביעית. וטעמא דחשיב עבודה בקרקע משום דמתאחין ומתלקטין בשביעית דאפילו עבודה באילן שמה עבודה אבל גבי ערלה בטלה בחברתה הילכך לעולם שנים שעברו לזקן עולין לה:

והי דא אמרה. הא דר' יוחנן דאין שום אילן בעולם שלא יועיל לשני ערלה:

עלתה לו. דכיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה ומרכיב לא קתני ש"מ מרכיב לא דמי להו משום דלא בעינן בהו זמן דבטל לגבי הזקן:

ופירות נטיעה זו אסורין. אע"פ שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה שאע"פ שתשרי ר"ה לנטיעה ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה מתאחרת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט אבל משם ואילך אם יחנטו בה פירות דין רבעי עליהן לאכול בירושלים ובט"ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך לכך הועילו לה ל' יום שלפני ר"ה שממהר היתרה מט"ו בשבט ועד ר"ה. כל זה פי' רש"י ז"ל פ"ק דר"ה ובפ' שדה הלבן הארכתי. והא הכא דמרכיב לא קתני דבעינן ג' שנים והיינו כר' יוחנן:

לית כאן מרכיב. כך קבל ר' יהושע בר איניא דבנוסח הברייתא אין כתוב מרכיב:

אפילו כריש לקיש אין כאן מרכיב. כלומר מהא לא תסייעיה דאפילו ריש לקיש נמי מודי דלא גרסינן הכא מרכיב דכי אמר ריש לקיש דבערבה כנטוע בארץ לאו למימרא דאי עבר והרכיב באילן סרק גמור דקנסינן ליה דמודי ריש לקיש לר' יוחנן דבדיעבד בטל לגבי זקן דלכתחלה דוקא הוא דפליג והכא בדיעבד קא מיירי כדקתני הנוטע ור' יוחנן אפילו לכתחלה נמי מותר לומר לגוי שירכיבוהו דשרי ולענין ערלה אע"ג דלענין כלאים אסור כדאיתא בפ"ק דכלאים וכי קתני אע"פ שאין ישראל רשאי וכו' לענין כלאים קאמר ולענין הלכה לא קיי"ל כי האי סוגיא דבפ"ק דר"ה מייתי להך ברייתא וגרסינן התם בכל הספרים והמרכיב וכו' וגירסת ת"כ מסייע להך סוגיא דקתני התם ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב אבל בגמ' דילן גרסינן הכא והמרכיב ותירוץ הענין כבר כ' הר"ן בהל' הרי"ף ז"ל פ"ק דר"ה: