פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:ב:ו

תפתר כר' שמעון בן אלעזר. כלומר תרי תנאי אליבא דר' יהודה מתני' דנגעים דקתני בה דר' יהודה חשיב לה לירושלים דיחיד היינו ר' יהודה אליבא דרשב"א ורשב"א סבר דמודי ר' יהודה לרבנן בנוטע בירושלים ולאו מטעמייהו דרבנן דדרשי ונטעתם מ"מ אלא משום דהוי כמי שנטע בתוך שלו וכי נטע נמי תוך ירושלים תוך שלו חשוב וחייב:

משמו של ר' יהודה. והכי תני לה בתוספתא הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו וכו':

הנוטע לרבים חייב בערלה. ולקמיה מפ' בנוטע בתוך שלו ובהא מודי ר' יהודה:

עלה מאליו לרבים פטור. בהא פליג אדרבנן דלא רבי רחמנא אלא ונטעתם לרבים מ"מ נטיעה בעי אבל עלה מאליו ונתנו לרבים פטור:

הנוטע לרבים ברה"ר פטור. כלומר הא דמודי ר' יהודה ברישא היינו כדבעינן למימר בנוטע בתוך שלו כדפירש"י שנטע בתוך ירושלים שהיא שלו דקסבר דנתחלקה ולכם מיקרי אבל לרה"ר לרבים דהיינו דגזל קרקע מהם ועכב עליהן הדרך ונטע שם והושיב שם שומרים פטור דמ"מ דרבים הם ולא מקרי לכם ופליג אדרבגן דמתני':

ויש קרקע נגזלת. בתמיה דלעולם בחזקת רה"ר עומדת ומ"ט דרבנן דמחייבי דמ"מ לא הוה עקרינן קרא דלכם לגמרי:

אעפ"י שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע. הך מימרא דר' אילא איתא נמי במס' כלאים פ' המבריך ופי' הרא"ש ז"ל דלאו דוקא יאוש דאי יש יאוש לקרקע אמאי קאמר התם נתייאשו ולא נשתקעו אסורין מדבריהם כיון דיש יאוש לקרקע יאסר מן התורה אלא ה"ק יש שיקוע לקרקע ואפילו לא נתייאשו הבעלים שלא אמרו ווי ליה לחסרון כיס הו"ל צווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים הכא נמי כיון דנשתקעו שם הבעלים ממנו ונקראת על שם האנס דידיה מקרי ולכם קרינן ביה ורשב"א לא חשיב ליה לכם ושם הארכתי: