פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:א:יא

ולמצותו. של חג הסוכות דלאו למאכל:

לכם ולא מן המצה. דאע"ג דכהנים מקיפין את המזבח בלולביהן והכשר דניסוך המים לכל ישראל הוא לא תימא דבאין לולבין מדמי הלשכה משלהן הן באין וה"נ גבי ערלה כתיב לכם ונדרוש ולא מן המצוה: ומשני תמן הכי דרשינן דהדמים יהו שלכם ולא מן הלשכה אבל הכא גבי ערלה האילן עצמו אי נטעו למצוה לעולם אימא לך דלא מיפטר:

תרועה יהיה לכם. ואפילו שופר גזול מהני לתקוע דשני רחמנא דכתיב יהיה לכם דלא כתיב הוא לכם ומשמע דאע"ג דלאו שלכם חשיבא תרועה ויהיה לכם מ"מ ולכם אתא לאשמועינן הנוטע לרבים כדתנן לקמן:

לעצים. דמקצי להו מאכילה וה"נ הא מקצי להו כולהו מאכילה:

ומשני כשם שהוא רוצה בפריו לעצים כך הוא רוצה וכו'. דכוליה קאי לכם להסיקו אבל הכא הא עצו לא מקצי ליה הילכך יש חילוק בין עץ לפרי דפרי חזי למצוה ועץ לא חזי למצוה וממילא הוא דנחית אפרי שמא דפרי הלכך חייב:

ועוד. אתי למיפשטי דאי פטרת ליה מערלה א"כ חשיב ליה עץ ופסול למצוה דהתורה אמרה פרי ולא עץ הילכך כיון דחזי למצוה פרי קרית ליה וחייב בערלה:

מה דמה לה. לאתרוג דמצוה דניפשוט ליה מהכא ומפרש זית למנורה: