פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ד:ד:ב

הכא גבי לקיטת הירק גרסינן מרעיות. ואית דגרסי מריות והכל אחד ובלעו העין כי אורחא דתלמודא טונא טוענא מסותא מסחותא. ופי' מלשון מרעה שהצאן גוזזין וכורתין העשבים והענין הוא דאע"ג דאמרי רבנן דאין שום דבר עולה למחשבת ירק וזרע אלא שחליים וכו' הכא אשמעינן חזקיה דאפילו דלא פי' לירק בהדיא המעשה הזה משויא ליה כדבור והיינו שלקט החליפין הרכין מזמן לזמן כדרך השחת ומתגדל יותר ומתעשר מירקו על זרעו ואע"ג דזרעה לזרע מקודם. וכ"ת ליקט למה תיפוק לי דאינו מונע מים דסתם ירק אינו מונע ממנו מים כדאיתא פ"ב דשביעית, תריץ דלא אהני השקיית מים אלא במחשבה פשוטה והכא לא סגי אלא בתרתי השקאה וליקוט עלים ומוכח בפרק שדה הלבן דאהני לצירוף ומעשר מזה על זה והכל לשנה אחת, ועוד דאהני בן דהיינו ירק כמו אב דהיינו זרע ומעשר מירק על זרעו כדאמרינן גבי פול המצרי. ותנא שתים ושלש היינו ג' בדשן כגון בעדית ושתים בכחוש כגון בבינונית. ודגבי מורביות פלוגתא דר"מ ורבנן במס' שביעית פ' שדה הלבן וה"ת וה"ק שתים לר"מ ושלש לרבנן. וגבי לקיטות מניעת מים גרסינן מורביות וכדפי' בשביעית וענינו מורביעות לשון רביעה שהוא לשון רביצת מים דמניעת מים מעשה רבא דבעי שיוקש זרעו וירקו מבטל ליה ופטור:

מורביות. קמאדא בלע"ז וגבי אבנים קתני נמי הכי במס' שביעית, והיינו כדמפ' בפ' שדה הלבן גבי פול המצרי דכי חישב עליו מעיקרא לירק דדינו להבא ונמלך וחשב עליו לזרע לדונו לעבר אין מחשבת זרע חלה עליו אלא א"כ מנע ממנו מים שתים ושלש מורביות. וטעמא דמילתא דכשליקט ממנה העלין שתים ושלש לקיטות בזמנים הראיי' ללקוט העלין הידועים לגננים באה במחשבת ירק ובתר לקיטה נמי תליא מילתא וזרעה וירקה חדא הוא. וכן לענין אי חשיב זרעה לזרע לפטור הירק אי מנע ממנה שתים ושלש עונות מים כדי שתתקשה זרעה דבהכי נרא' דדעת שלימה יש לו לזרע לזרע חשיב ולא לירק ולאו בלקיטה תליא מילתא אלא בתר גמר פרי:

מתעשרת לשעבר. שאם היתה שנייה ונכנסה לשלישית דשנה שעברה מעשר שני ושנה הנכנסת מעשר עני כיון דפי' לזרע חיילא מחשבה והכא במניעת עונות תליא מילתא וכי תנא דקיימא לו מחשבה על מחשבה כדי שיעשר מזרעו על ירקו וכו' בעינן דהביאה שליש לפני ר"ה וגם לקט ממנה לפני ר"ה כדמפ' בסיפא לחול שניהם כאחת דשליש קמי ר"ה ככלו דמי ועוד מחשבה דירק קיימת כיון דלקט לפני ר"ה:

מתעשרת להבא. דירק בתר לקיטה אזלינן:

מזרעה על ירקה. דבהני ג' מדות דקתני היינו דלא באה מחשבתו לעקרה משנה שעברה אלא לעולם קיימא במחשבה ראשונה שחישב בה לזרע ואהני לחיובי הירק ומצטרף זרע עם ירק וירק עם זרע לשנת הזרע דהיינו מעשר שני דאיכא תרתי לטיבותא הבאת שליש ולקיטה לפני ר"ה כדמפ' בסיפא דקסבר האי תנא כר"ש שזורי בפול המצרי בפ"ב דשביעית דאיפסיקא הילכתא כוותיה דבתר שליש אזלינן הילכך אפילו הניח הזרע מללקט בשנית ולקטו בשלישית כיון דאיכא תרתי הביאה שליש וליקטה קמי ר"ה מעשרין אותה מעשר שני. אבל אם הביאה שליש לאחר ר"ה אם לקט בשנייה דהיינו לפני ר"ה זרעה לשעבר הוא ובתר ההיא שתא הוא דשדינן ליה ואפילו הביאה שליש אח"כ מעשרין אותה מעשר שני דכל זרעה לזרע דמיא דקטנית וקסבר כמתני' דאורז ודוחן בפ"ב דשביעית דבתר השרשה אזלינן בהן ואע"ג דהיינו אילו אין כאן מחשבה אחרת מעורבת אבל יש כאן מחשבת ירק ואין בו הצלחה מיד דדרכו ליגדל על כל מים ומ"מ כיון דיש לקיטת ירק כאן סליק דרגא דמיחייב קמי ר"ה וגריס דסלקינן דרגא דאע"ג דינקי מהדדי קדושות חלוקות קיימות הן ועומדות וזרע קדוש לקדושתו וירק קדוש לקדושתו וכיון דלא הביא שליש לפני ר"ה לא הוי זרע עיקר לטפול אליו ירקו בהדי זמנו הילכך לא מצטרף ירק בהדי ירק ולא ירק בהדי זרע ואין מעשר מזרעה על ירקה דהא ירק תקינו דבשעת לקיטתו עישורו וגבי זרע אזלי בתר השרשה וכר"ש שזורי הילכך זרעה מתעשר מעשר שני דהיינו לשעבר וירקה מתעשר השתא מעשר עני כדפרישית:

ליקט ממנה לאחר ר"ה. וגם לא הביאה שליש לפני ר"ה:

בין זרעה בין ירקה מתעשר להבא. דאין כאן טעם לאחשובה להשרשה דקמי ר"ה דכיון דמחשבה דירק הוי איפכא ממחשבת זרע דזרע קדוש דהוי שני וירק חולין דהוי עני או איפכא וינקי מהדדי ועוד דירק דרכו ליגדל על כל מים ואילו זרע לא הצליח דלא הביא שליש ועוד דלא לקט ירק שיחול בשנה שנייה הילכך בין זרע בין ירק שדינן להו לשנה שלישית וכ"ש אם זרעה לירק בלחוד ירקה וזרעה מתעשרין להבא כדפרישית והכא לא תני אלא ג' מדות ראשונות דפול המצרי ישלש מדות אחרונות דנמלך לא תני והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין במס' שביעית פ' שדה הלבן ושם הארכנו במדות דר"ש שזורי ופירש' מה הן הלכה ומה הן שלא כהלכה דקיי"ל כשמואל הכל הולך אחר גמר פרי ולא אזלינן בתר שליש לא בקטנית ולא בתבלין וכוסבר תבלין הוי: