פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:ד:א
Sirilio on Yerushalmi Maasros 3:4:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 3:4:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →אוכל א' אחת. אבל שתים לא דהוי גרן וראיית פני חצר חשיב צירוף:
ואוכל שם. שאין אויר החצר קובעת למעשר. ומיירי שאין גובה כתלי החצר עולה עד כנגד נופה של תאנה:
נוטל את האשכול. בגמ' מפ' טעמא מאי שנא אשכול משני תאנים:
מגרגר באשכול. גרגיר אחר גרגיר ולא שנים כאחת דהוי צירוף ולעיל בפ' היה עובר גבי מקח תנן נמי הכי ולא פליג עלה ר' טרפון י"ל דתני פלוגתא גבי חצר וכ"ש גבי מקח דחצר רמוז בתורה וכדלעיל. א"נ סתמא דההיא כר' דאמר דמים חשיבי מחצר:
ופורט ברמון. גרגירי הרמון פורטן אחת אחת ולא יפרוט שתי גרגירים ביחד דהוי צירוף:
וסופת באבטיח. כיון דדרך לחתכו שתי חתיכות הוו צירוף. סופת לשון חותך. סופת כמו צובת ל' הושטת אצבע בית הצביתה בפ' חומר בקדש:
מקרטם. כמו מקרסם כורת עלה אחר עלה דלא להוי צירוף:
ואם צירף. שנטל שני עלין הוי גורן וחצר כאחת וחייב לעשר:
אם היו נשמרין חייבין. נשמרין לאדם דהני חישב עליהן לאדם הוו לאדם חישב עליהם לבהמה הוו לבהמה כדתנן פ' גדול רבא:
אם היו נשמרין חייבין. במס' שביעית בריש פ' הפיגם משמע דנשמרים דקתני דחייבין היינו דוקא בחצר אבל בגנה אפילו נשמרים נמי פטורים ובפ' בא סימן פריך היכי דמי אילימא דזרעינהו מתחלה לאדם צריכא למימר אלא לאו דזרעינהו מתחלה לבהמה וקתני אם חזר ושמרן לאדם חייבין ומוקי לה רב אשי בחצר שעלו מאיליהן עסקינן וסתמא לאדם קיימי וה"ק אם החצר משמרת פירותיה חייבין ואם לאו פטורין מ"ט דמחשבת חיבור לאו שמיה מחשבה. ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ב דתרומות כרב אשי:
שהיא עומדת בחצר. עיקרה עומד בחצר החייבת והנוף נוטה לגנה:
אוכל כדרכו. מפ' בגמ' אותו הנוף הנוטה לגנה אוכל כדרכו כשעומד בגנה:
ואם צירף חייב. מפ' בגמ' בעומד בחצר:
הכל הולך אחר העיקר. דבתר יניקתו שדינן ליה ושדי נופו בתר עיקרו:
ובבתי ערי חומה. מכר אילן בבתי ערי חומה, וסתם מתני' כר"מ דפ' המוכר שדהו ומייתי לה בגמ' דס"ל דאף השדות במשמע דבעינן בהו שנה תמימה ואם לאו נחלטין ותנן הכא דאם נופו חוץ לחומה דבתר עיקר אזלינן ונחלט וכן אם עיקרו חוץ לחומה ונופו תוך החומה אינו נחלט:
ובירושלם הלך אחר הנוף. לענין מעשר שני ובכורים שטעונין מחיצה. ומפ' בפ' אלו הגולין דהך מתני' ר' יהודה היא דס"ל באילן הלך אחר נופו ולחומרא תני לה דאי עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו נא מצי פריק בעיקרו נמי לא מצי פריק, עיקרו בפנים ונופו בחוץ כי היכי דבנופו לא מצי אכיל בלא פדייה עיקרו נמי לא מצי אכיל בלא פדייה:
ובערי מקלט הלך אחר הנוף. מסיק התם רב אשי דאף אחר הנוף קאמר ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה עיקרו נמי לא מצי קטיל ליה אבל עיקרו בפנים ונופו בחוץ שדי נופו בתר עיקרו ולא מצי קטיל ליה בנופו ומשום דבכולי תלמודא שדינן נוף בתר עיקר איצטריך הכא למימר דלענין מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא וכולה ר' יהודה היא: