פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:ג:א

אי זו היא חצר. שאמרו חכמים שהיא קובעת ואריש פירקין קיימא דתנן המעביר תאנים בחצרו לקצות פטורין הא שלא לקצות חייבין דחצר קובעתן:

חצר צורית. מפרש בפרק יוצא דופן אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שכן בצור מושיבין שומר על פתח החצר:

שאחד פותח וא' נועל. מפ' בגמ' כגון חצר דשותפין שאין יכולת בא' לפתוח ולנעול אלא זה פותח וזה נועל לאו בת שימור היא ופטורה דכולהו מודו דחצר שיש בה שמירה בעינן לקבוע:

כל שאין אדם בוש וכו'. בפ' היה עובר מייתינן לה ואמרינן דס"ל כר' יהודה דהתם:

כל שנכנסין לה ואין בעלי החצר אומרין לו מה וכו' פטורה. הא יש לה גידודי או גיפופי אע"ג דלא גביהי כיון דרבים לא בקעי בה חייבת ואע"ג דאדם חשוב בוש לאכול בה:

הפנימית חייבת והחיצונה פטורה. לפי שהפנימית יש לה דרך על החיצונה ואין החיצונה יכולה לנעול שבעל הפנימית פתחה בו. ומפ' בגמ' דהיינו ר' עקיבא ממש:

הגגות פטורין. הגגים אינן קובעים אע"פ שהבית של מטה קובע והני גגות דקתני הכא היינו שהעלן לגג מאחורי הבית או נפלו לו בזריקה שם. א"נ שהעביר דרך חצר לעשותן מוקצה וכו' כדאיתא בגמ' ובענין זה אפילו בגג מבוצר כדאיתא בגמ' ופי' מבוצר היינו כעין מבצר מגדל עוז באמצע העיר גבוה מכל בתי העיר להושיען בעת מלחמה והיינו שהחצר ואפילו דהוי חצר חייבת מקיף לבית מד' רוחותיו כדאשכחן דקרי תנא למחיה שבהרת סביבותיה מבוצרת, והיינו דתני תנא אע"פ שהן של חצר חייבת כגון חצר צורי וליכא צד שאין שם חצר פטורין:

בית שער. שלפני הבית או שלפני החצר:

אכסדרה. אין לה אלא ג' מחיצות כדאמרינן בפ' לא יחפור עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסוככת:

אם חייבת חייבין. אם דומים לחייבת כגון שהכלים נשמרים לתוכן למר ולמר שאין אדם בוש לאכול בתוכן חייבין כדין חצר:

הצריפין. בית שגגו וקירותיו שוין צר מלמעלה ומרחיב והולך עד הארץ כגג המשופע ורגילין לעשותן ממורביות של ערבה כדאשכחן בפ' המפקיד אותבינהו בצריפא דאורבני:

בורגנין. כמין שובכין העשויין בשדות לאצור בהן פירות:

אלקטיות. מלשון קייטא תרגומו של קיץ והן בתים של שרים העשויים מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ כדמתרגמינן עלית המקרה בית קייטא:

סוכת גינוסר. ים כנרת תרגומו ימא דגינוסר מקום שיש גנות ופרדסים מתוך שפירותיה מתוקנים ועושים שם סוכות בגנות:

אע"פ שיש בה ריחיים ותרנגולין פטורה. דלאו בת דירה היא:

הפנימית חייבת והחיצונה פטורה. בפ"ק דסוכה אמרינן דפנימית חשיבא בית וחייבת במזוזה ופסלוה לסוכה וחיצונה אינה סובלת דאינה בית ופטורה ממזוזה וכשרה לסוכה. ופי' רש"י ז"ל כך היה דרך של יוצרי חרס בימיהם עושין להן שתי סוכות זו לפנים מזו בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא את קדרותיו למכור ואע"ג דתנן ברישא בית שער אכסדרה אם חייבת חייבין והכא תהוי חיצונה כבית שער לפנימית ותטבול למעשר בסוכה פ"ק פריך לה גבי ענין מזוזה ומשני משום דלא קביעא כלומר לא זו ולא זו קבוע ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער והכי נמי נימא לגבי מעשר:

כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים. דלא הוי בית בלאו הכי. ובפ"ק דיומא פריך והא כתיב והכיתי בית החורף על בית הקיץ, ומשני בית חורף ובית קיץ איקרו בית סתמא לא איקרו:

ר' יהודה מחייב. לענין מעשר, ובגמ' מסיק דר' יהודה מחייב לה בעירוב ומזוזה דבעירוב נמי אם פתוחה לחצר שיש בה שאר דירות אוסרת על פני כולם אם לא עירבה עמהם. ובמזוזה נמי דאע"ג דאינה עשויה לימות החמה ולימות הגשמים קסבר ר' יהודה סוכה דירת קבע בעינן כדאיתא פ"ק דסוכה:

וחכמים פוטרין. אזלי לטעמייהו דסבירא להו התם סוכת דירת עראי בעינן ומפ' ביומא פ"ק דדוקא בחג הוא דמחייב לה ר' יהודה אבל לאחר החג מודי ר' יהודה לרבנן: