פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:א:ד

וכולן שנכנסו וכו'. לא מיבעיא פועלים ובעל הבית אלא אפילו בניו ובני ביתו דיש להן דעת אם נכנסו משדה לחצר המשתמרת בתאנים דלאו לקצות אינן אוכלין, ובהכניסו שתים או יותר מיירי:

נטבלו. ואינן מחזירן:

בחצר דאינה משתמרת. דלא קבעא כדתנן בפרקין:

תינוקות. אין להן דעת:

הא מזיד. אם יש להן דעת, דבכוונה הכניסן בחצר אסור. וקמ"ל דלא תימא כיון דשמעינן ממתני' דבניו ובני ביתו לא חשיבא חצר דידהו ולא טבלא הכא אפילו בהכניסו דדעתו שיהו מונחים שם לאכלן לא טבלא להו יחשיבא כמו היו יושבין בשער וכו' קמ"ל דלגבי הכנסה בעלים גמורים חשיבי וטבלא נמי לגבייהו ואסור, ואפילו נמלך והחזירן למקומן ואפילו אכיל בגג חייב לעשר:

הביא תאנים. שהיו בו מהם לאכילה:

והעבירן. במזיד:

בחצרו. המשתמרת:

ר' מחייב. ואפילו שלא הכניסן בחצר אלא כדי לאכלן בראש גגו:

הא לא לקצות. אלא שהעבירן שם בחצרו במזיד לאכלן בגגו חייבין כולן ואפילו בניו ובני ביתו אוכלין בגג אסורין ובעל הבית שהעביר לקצות שרו לבניו וכו' ושלא לקצות אפילו הם הכניסו אסור גם להן. ותו שמעינן טעמא דהעברה לא אהניא משום דלקצות הא שלא לקצות אפילו העברה אהניא וכיון דמתני' כר' קי"ל כר'. וכן פסק הרמב"ם ז"ל כר':