פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ב:ד:א
Sirilio on Yerushalmi Maasros 2:4:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 2:4:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →שאבור לי בורר ואוכל. תולש ואוכל אחת אחת דליכא צירוף ומתני' ככ"ע היא דהוא עצמו מלקט ואוכל:
מגרגר ואוכל. שתולש הגרגרים ואוכל אחת אחת דאם תולש כל האשכול נתחייב ואפילו שני גרגרים ביחד כדאיתא בגמ':
פורט ואוכל. בעוד הרמון מחובר מגרגר פרצידין של הרמון ואוכל:
סופת ואוכל. עושה חתיכות שזהו סידור אכילתו ובעודו מחובר בעצו חותך ואוכל:
בעשרים תאנים אלו. כיון דייחדן לו קנה אותן כשהן מחוברין והקונה במחובר לקרקע פטור דנעשה בעל הגנה ותנן לעיל אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו ובעי אש או מלח או חצר או שבת לקבוע כדאיתא לקמן פ' הכובש:
לקצות בתאנים. לייבשן בשדה לעשותן קציעות:
הרי זה אוכל ופטור. דכיון דעומדין לקצות לא נגמרה מלאכתן למעשר ותנן בפ' הפועלים ואלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו:
על מנת שאוכל תאנים. והיה עומד במחובר לקרקע:
אוכל ופטור. ובפ' הפועלים אמרינן דאוכל אחת אחת דכיון דקיצץ הוי מקח והכי נמי תנן לקמן פ' המעביר ובגמ' מפ' אמאי תנא הכא על מנת:
אני ובני. ואין הבן נשכר לבעל הבית:
בני בשכרי. או ע"מ שיאכל בני בשכרי שקצצת לי:
הוא אוכל ופטור. שהתורה זיכתה לו ודמי לבעל קרקע דדרשינן לקמן ובפ' הפומלים כנפשך כן נפשו של פועל מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:
בנו אוכל וחייב. במעשר דהוה ליה כמקח הואיל ואתני אכל אכילה דידיה דאינה בתנאי אע"ג דאתני לא דמי למקח:
קציעה. חותך עוקציהן ודורס אותן בדפוסין שלהן עגולין וקרויין עיגולי דבלה:
ולאחר הקציעה. דהוי גמר מלאכה למעשר:
לאחר הקציעה. דנגמרה מלאכתו וילפינן מדיש מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו וכו' כדאיתא בגמ':
אוכל וחייב. דהוי מקח ובנגמרה מלאכתו ואפילו באחת אחת צריך לעשר:
בלפסין. מין תאנים חשובין. ובפרק הנודר מן המבושל גר' בבלופסין ומפרש מין תאנים דעבדי מינייהו לפדא:
בנות שבע. מין תאנים משובחין כדמשמע בפ"ק דשבועות. ובגמ' נפקא לן מקרא דבעי' ממין שאתה נותן לכליו של בעל הבית:
אבל מונע הוא עצמו וכו' ואוכל. כל אכילתו מהן ופטור מן המעשר והא מתני' לדין פועלין תני לה אגב:
זה לקצות. לייבשן ולעשותן קציעות דהיינו לא נגמרה ולא זו אף זו קתני:
חייב. מפ' בגמ' דר"מ היא וס"ל דאפילו בלא נגמר מקח קבע וכדאיתא לעיל ולא חשיבא סתמא וקי"ל כר' יהודה. והכי אסיקנא בפ' המביא: