פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ב:א:ו
Sirilio on Yerushalmi Maasros 2:1:6 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:6) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →צא ולקט לך עשרים תאנים אוכל והוא פטור. בע"ה שאמר לחבר מיירי ופטור דמתנה הוא ובלא צירף עסקינן:
ה"ג האומר לחברו צא ולקט לך וכו'. ובע"ה שאמר לחבר מיירי כדמפרש בסיפא והא דקרי ליה חבר לקמיה מפ' לה:
צא ולקט לך תאנים מתאנתי. ולא נתן שיעור וקצבה ללקיטתו ובצירפן מיירי:
אוכל מהן עראי. המלקט אוכל מהן עראי בלא מעשר:
ומעשרן ודאי. וכשבא לאכלן קבע מעשרן מעשרות ודאי שאין ספק לומר שמא בעל הבית מעשר עליהן דהא לא ידע כמה לקט:
אבל א"ל מלא לך כלכלה זו. הואיל ונותן זה יודע כמה מלקט דהא שיעורא דכלכלה דיליה ידיע ליה כמה מחזקת יש לומר שמא זה הנותן חושש שמא יסמוך עליו שיתן לו דבר היתר ומעשר עליהן ממקום אחר הילכך מלקט זה אוכל מהן עראי בלא מעשר וכשבא לאכלן קבע אין צריך לעשרן ודאי אלא דמאי יפריש ויאכל הוא בעצמו המעשרות של לוי ושל עני כשאר לוקח פירות מע"ה שמחזיקין אותן בספק מעושרין דאף אלו ספק מעושרין הן ותורת דמאי עליהן:
בד"א בע"ה. בד"א דספק הן ודמאי מיהא בעי לאפרושי כשהנותן ע"ה דשמא אינו חושש ללפני עור וכו' אבל בחבר ודאי מעושרין הם ואפילו שאינו מן המוקף ואין צריך לעשרן ואפילו דמאי:
רשב"ג אומר בד"א. דסגי בדמאי בזמן שהנותן ע"ה וחשוד לתרום שלא מן המוקף:
אבל. היה הנותן חבר לא יאכל קבע הלוקט עד שיעשרם מעשרות ודאי:
מדברי אבא. ר' בנו של רשב"ג היה:
ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים. ואע"ג דחבר הוא הלוקח ממנו דאילו ע"ה לא ציית לפלוגתא דר' ורשב"ג מפ' לה בפ' בכל מערבין בחבר שאמר לע"ה וחבר אחר שומעו דאמר חבר לע"ה לקט כלכלה זו וחבר אחר שומע ממנו ונותן לו ע"ה לחבר לאכול וה"ק ר' בד"א דלוקט צריך לעשרן דמאי בע"ה שא"ל לחבר לקט דאיכא לספוקי אי עישר עלייהו האי בעה"ב או לא אבל בחבר שא"ל לע"ה לקט כלכלה זו וחבר אחר שומע ממנו אוכל אותו חבר בתרא ואינו צריך לעשר דודאי כיון דנותן קמא חבר ולוקט ע"ה חייש נותן דלא ליכלינהו בטבלייהו ותורם אף שלא מן המוקף דמוטב שיתרומו שלא מן המוקף וכו'. ומפ' התם במאי קמפלגי ר' סבר ניחא ליה לחבר דליעבד בהו איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבא ורשב"ג סבר ניחא ליה לחבר דניעבד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפילו איסורא קלילא לא ליעבד. ואיסור דשלא מן המוקף בפ' אין תורמין נפקא לן מקראי:
אפילו חבר ששלח. לא מיבעיא כשהחבר שולח לע"ה מידי דבידו לתקן דעליו מוטל לתקן קודם שישלחנו דהא פשיטא דכולהו מודו בהכי וע"כ לא פליגי אלא דמר סבר נחשדו ומר סבר לא נחשדו אבל הא דבידו הוא לתקן ומן המוקף מצי תרים כ"ע מידו דמוטל עליו לעשר מה שהוא נותן ואל יאכיל איסור לע"ה אלא אפילו כששולח לחבר נמי מוטל על החבר השולחו לעשר דהא בידו הוא לעשר מן המוקף:
הוין בעיי מימר. רצו לפ' הא דר' זעירא גבי חבר ולומר דודאי צריך דלמ"ד לא נחשדו חברים וכו' המקבל חבר הוא ולא יאכל איסור ועליה דשולח רמיא לעשר דטעמא דרשב"ג היינו דניחא ליה דלעביד ע"ה איסור זוטא וכו' הכא דחבר הוא מודה ולר' דאמר דלא יאכיל לע"ה טבלים כ"ש לחבר:
הכא את עביד ליה חבר. דרישא דברייתא קתני האומר לחברו צא ולקוט וכו':
והכא את עביד ליה ע"ה. דבסיפא משמא דע"ה הוא הנותן:
ומשני דקרי ליה תנא לחכם חברו של עם הארץ בשביל אחר שהוא מתקן נקרא תבר. וכר' זעירא נקטינן דקיימא לן חזקה אין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן: