פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:ב:כא

כדברי מי שמחייבו בפרט. מי אמרינן טעמיה דהך בבא לאו משום דלא גמר קדש קדש כי טעמא דרישא אלא אפילו במ"ש גופיה דשייך ביה עיסה נימא נמי הכי דמשום טעמא דנכסיו הוא ומחייבו בחלה נמי הוא דס"ל לב"ש דמחייבי נטע רבעי בפרט ועוללות דנכסיו הוי וכן במ"ש נמי דאין בו קדושה אלא מאי דמפ' קרא בהדיא ואע"ג דפלוגתא מיתנייא גבי נטע רבעי אפילו גבי מ"ש גופיה נמי שייכא כדפרישית במתני':

ומשני ולאו ר' יהודה כב"ש. כלומר מאי קא מיבעיא לך מי לא ידעת דבר פלוגתיה דר"מ היינו דר' יהודה דמחייב וכבר אמרינן דבכל הך שמעתא דר' יהודה כב"ש ופשיטא דר' יהודה וסייעתו מחייבי בחלה בגבולין:

כל הדא הילכתא ר' יהודה כב"ש. ולהכי פטר סוריא מנטע רבעי וי"ד שנה נמי פטר לעיל.

ולענין הלכה נקטינן כרשב"ג בפלוגתא דב"ש וב"ה ברישא דאין הלכה כר' לגבי אביו וב"ש לא גמרי קדש קדש ממ"ש כל עיקר וטעמא דב"ה דדרשינן קדש קדש ממ"ש ומקשינן לחומרא ולא לקולא ונהיג בשלישית וששית כל דיני מ"ש ובשביעית וכן בשאר שני שבוע ומ"ש ממון גבוה הוא ולא ממון בעלים. ובתלמודא דהכא אית להו דר' יהודה וסיעתו ס"ל כב"ש בשני המחלוקות בבבא דרישא דכל היכא דאין מ"ש אין רבעי ובבא דסיפא דמשמע קדש לא ממעט דאינו נכסיו ולעולם נכסיו הוי בין לענין פרט ועוללות ובעיסה אית בה חיוב חלה ואם קדש בשניהן קדושיו קידושין ובגמ' דילן פ' האיש מקדש פירשו דס"ל לר' יהודה כב"ש דלא דרשי קדש קדש ופסקינן כר"מ משום דס"ל כב"ה ונוהג בסוריא רבעי דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ור' אליעזר נמי לא פסק כר' יהודה אלא פירושא דר' יהודה הוא דקאמר דר' יהודה ס"ל כר' בפירושא דב"ש. ופשיטא דלית הילכתא כב"ש דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ואפילו בחוצה לארץ כדפרישית בר"פ כיצד מברכין ובדברים אלו יתברר לך שמה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י דמאכלות ופ"ט דנטע רבעי דאין רבעי נוהג בסוריא כל עיקר כי נאים ושכיב אמרה דאפילו בח"ל נמי נהגא בכרם ובגוי נמי נהיג כרבנן וכבר חלקו עליו הגאונים ז"ל והתוספות והרשב"א ז"ל ולענין ח"ל קי"ל כר' יוחנן דהללמ"מ היא דנהגא ערלה בח"ל ורבעי אינו נוהג בה אלא בכרם והיינו לפחות שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב דקי"ל כל המקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכן דעת הרמב"ן ז"ל ורב אחא משבחא גאון ז"ל: