פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ד:ג:א

מערימין על מ"ש לפדותו בלא חומש. ובגמ' מפ' טעמא:

הילך מעות האלו. במתנה והשתא הוי אחר, דאין מוסיף חומש אלא הבעלים:

ופדה לך. לעצמך בגמ' מפ' דאו פדה לך קאמר דבחדא סגי אם פודה לעצמו אע"פ שפודה במעות בעל הבית. א"נ פדה לך במעות שלך שנתתי לך אינו מוסיף חומש דבעינן הוא ופדיונו משלו. בגמ' נפקא לן מקראי:

ולשפחתו העברים. בגמ' מפ' לה:

ובנו ובתו הגדולים. פליגי בה אמוראי בפ"ק דב"מ איכא מ"ד דגדול גדול ממש ואיכא מ"ד כל שאינו סומך על שלחן אביו זהו גדול:

עבדו ושפחתו הכנענים. דגופן קנוי לו ויד עבד כיד רבו דמי הילכך לא יצא עדיין מתחת רבו ומוסיף חומש. ובתו קטנה ידה כיד אביה דמי דרחמנא אמר וכי ימכור איש וגו' ומעשה ידיה נמי לרבה ובפ' נערה נפקא לן מקראי ובנו קטן היינו טעמא דמציאתו של אביו כדתנן בפ"ק דב"מ. ואשתו לא תני הכא ובפ' חלון תנן לה ובגמ' מפ' לה:

היה עומד בגרן ואין בידו מעות. ורוצה לחלל מעשר שלו ולהערים בפדיונו שנותנו לאיש אחר כדי שלא להתחייב חומש כדלעיל דבעינן הוא ופדיונו משלו:

אומר לחברו. שהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא ליפטר מן החומש:

הרי פירות הללו. של מ"ש:

נתונין לך במתנה. ומכיון שקנאן זה במתנה נעשה הראשון נכרי אצלם ויכול לפדותן בלא חומש:

וחוזר ואומר הרי פירות שני שלך יהו מחוללין על מעות שיש לי בבית. ויקנה המעשר הזה את המעות ויצא לחולין. והא דנקט אין בידו מעות היינו דאם יש בידו שם בגורן לא היה אומר התנא לעשות כן אלא המעות הללו היה מוסר לחברו ומקנה אותן לו במשיכה וחברו זה פודה את המעשר דהכי עדיף טפי שאינה נראית הערמה כל כך להפטר מן החומש והכי איתא בפ' הזהב: