פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ד:א:ז

למלכות. לאנטונינוס שהיה שומר משפטי התורה ולומד תורה עם ר' כדאיתא בפ"ק דע"ז:

על כל עוקץ ועוקץ. לכל א' לצד עוקצו ולא היה עושה א' על עשרה ללמדו כמה קשה בעיניו להתפיס קדושת מ"ש מפרי לפרי ובקישואין היה מדקדק דאפשר דא' תמצא מרה ואינו מועיל דתנן התורם קישות ונמצאת מרה יחזור ויתרום:

ראה אותן כאילו הן חתוכות. קצות העוקצין ופודה אותן:

שלימות ואת אמרת חתוכות. בתמיה דודאי למלכות שולח אותם שלימות:

ע"י זה וע"י זה נמכר ביוקר. כיון שהיו שלימות כשבא לפדות העוקצין פודה אותן יותר משאם היו חתוכות:

נסתון בר קפרא. כמו נסבתון לקח אותם בר קפרא:

מקרטט קומוי. כרת אותם בפניהם לשנים:

א"ל. עתה שהוא פוסק לשנים הוא טוב שהרי שרף שלו יוצא ונפסד ואינו נשמר:

מלה מקרטטא ולא טבא. לשון בעיא הוא דיש לדקדק בדבר כי מה שדקדק ר' שהיה מניח מ"ש על העוקץ ואינו כורתו דוקא משום דנפסד אבל דבר שאפילו כורתין אינו נפסד מי נימא דצריך לדקדק שלא יפסקוהו כדי שיעלו בדמיו קצת דהא משתמר כשהוא שלם: