פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ד:א:י

חותל. של תמרים כדאיתא בפ' חבית שובר אדם חותלות של תמרים והוא כלי שעושין אותו מחריות של דקל וממלאין אותו תמרים:

לנגרי. שהיה בקי:

לחטוניא. שם אדם בקי בשער החטים:

א"ל כשוייהן. שלא היה יודע השער:

על פי השוטין. דעל פי א' דתנן היינו בקי:

כמה בר נש בעי בטיהרא בתקופת תמוז. לבתר דבלנא מסיק לזורייה מייתי פריטין וכו'. משום דתנן במתני' כשער הזול בא לפרש מהו שער הזול אדם המוכר חטים שעומד עליהם בגורן למכרן בתקופת תמוז בצהרים שהשמש בגבורתו אחר שהיום חם כל כך שכבר הכובס או הבלן מעלה בגדים שסחט ועצר מן המים ושטחן לשמש ומעלן שכבר נתנגבו שאז השמש מכה על הראש לשרפו וכל אדם שבא ויתן לו איזה ריוח יתננו ולא יעכבנו מחמת הצער כאותו השער יביא מעות ויפדה מ"ש. תרגום צהרים טיהרא:

לזורייהו. בגדים של עיצורו כדאמרינן בפ"ר ישמעאל זיירא רב פפא שרי. ופירושו גוי העוצר חרצנים:

בערובתא. בע"ש:

בפתי רמשא. סמוך לחשכה לפנות ערב, ובא לקנות מן הנשים פירות בזמן שהנשים לכבוד השבת מקלעות שערן שסורקות ראשיהן שאז נותנין אותו בזול בשביל השעה כאותו שער מביא מעות ויפדנו:

ומעביר עליהן. דוחק עצמו ומטה עצמו מדרכו לעבור אצל נשות הפלאחין לקנות מהן פירות כאדם שדוחק עצמו לחזר כל כך והולך בכל מקומות עד שמוצא מי מוכר פירות בזול:

עד שיכמושו. שיהיו הירקות כמושות ואז הן בזול ומהכא ילפינן למימרות של מעלה דבעינן למיעבד הכי כדי שיהא שער של מ"ש זול: