פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ג:ג:ד

כחצר בית שמירה. דטובלת למ"ש ומש"ה קלטה דאי ס"ד דמותר לאכול מהן עראי הא מצי לאפקועינהו ממ"ש כגון לאכילת עראי או לאכילת בהמה אלא דטבלא:

שהן של כל ישראל. דהא ירושלם לא נתחלקה לשבטים כדאיתא במרובה ותניא נמי בריש פ' בני העיר אין משכירין בתים בירושלם מפני שאינן שלהן ר' אלעזר בר צדוק אומר אף לא מטות. ופי' רש"י ז"ל אין משכירין בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם נותנין להם ונכנסין לתוכן דלא נתחלקה לשבטים. וגרסינן בפ' היה עובר דבית שאינו שלו אינו טובל לו אלא דוקא ביתו הלכך בתים של ירושלם לא טבלן וכ"ש העיר גופה אלא דדנו אותה כחצר בית שמירה והיא שלו ומשו"ה טבלא:

טבל טבול לראשון ולשני. שנמרה מלאכתו:

אם התרו בו משום שני לוקה. דטבל טבול למ"ש ועבר בירושלם ויצא חשיב כאילו הוי מ"ש בעיניה דהא מתני' חשבא טבל של מעשר דאסור לפדותו וקלטו ליה מחיצות כאילו הוי בעיניה:

אית לך מימר על דב"ש לוקה. כלומר אדתידוק מת"ק תידוק מר"ש בן יהודה דהוא תני דב"ש הוא דאמרי הכי ואב"ש ניקום ונסמוך אלא מתני' דקתני פירות נכנסין ואינן יוצאין חומר הוא במחיצות דמדרבנן קלטו ואף הכא ב"ה נמי דאמרי יפדה היינו משום דיצאו אבל לכתחלה אסור להוציאם דאית להו חומרא דמחיצות מדרבנן ולא לענין מלקות ואוקמוה אדאורייתא ואין לוקה אלא על ראיית פני חומה דמ"ש גופיה: