פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:ב:ב
Sirilio on Yerushalmi Maaser Sheni 2:2:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 2:2:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →בן בתו ישראל. וה"ה אפילו דגדול דעלמא ונקט בן בתו משום דרגיל אצלו. הכי פי' רש"י ז"ל בפ"ק דכריתות. וה"ה בן בתו והוא כהן טמא אלא חדא מאיסורי תרומה נקט, ונקט איסור זרות דחמיר דאית בה מיתה:
כאן השיבו דברי סופרים לדברי תורה. דס"ל לר' יוחנן לעיל דסיכה של תרומה שוה לאכילה לתשלומין אבל לא לעונש דמד"ס הוא דאסירא. והקשו רבנן לר"ש מסיכה של תרומה שאינה אסורה לזרים אלא מדרבנן אטומאה דמ"ש שהיא מדאורייתא ואע"ג דמשם נלמוד לטמא וכדפרישנא מ"מ מסיכה נמי קא מקשו. ועוד נראה לפ' דאדר"ש קאי דקאמר נקל במ"ש שלא הקלנו בכרשינין ובתלתן ומ"ש בכרשינין ותלתן מד"ס הוא ובימי רעב של דוד נתקן כדאיתא בפ' בתרא דחלה וקא מקשי ר"ש מינייהו לסיכת שמן דשמן של מ"ש דאורייתא הוא דהוי: מעתה ליהנות ממנו כדרך שהוא נהנה מן החולין וכיון שכן דרך הסך בכל מקום שלאחר שנתן השמן על בשרו מביא את האחר ומעגיל ממילא מותר נמי לעשות בשמן של תרומה כן אבל לענין היתר סיכת הזר לא אמרינן שנתחלל השמן לגמרי ועדיין בקדושתו הוא עומד אבל אם השמן עדיין לא ניתן על בשרו של כהן אף הכהן עצמו אינו רשאי לסוך בו כדרך הסך בשמן של חולין ואין הכהן רשאי לסוך תחלה בשמן של תרומה אלא או ע"י עצמו או ע"י כהן אחר דכל בכה"ג חשיבא לה כסיכת ב' כהנים בב"א דשריא משא"כ בבא לסוך א"ע ע"י ישראל מכיון דנתינת השמן על ידו של זר לא ניתנה לשום סיכה שהרי היא אסורה לזרים וזה שהוא מקבל השמן בידו כדי לסוך בו את הכהן אע"פ שהוא תשמיש לצורך כהן ולהנאתו מ"מ הואיל וחשיב ליה תשמיש זה כתשמיש של חולין ה"ז אסור אף לכהן שאין הכהן מותר להשתמש בתרומה בתשמישין של חולין אלא לאחר שכבר נתחללה התרומה ע"י הנאתו של כהן כדפרישית והיינו דאמרו חכמים לר"ש אם הקלנו בתרומה חמורה לא נקל במ"ש הקל פי' מאחר דשרינן לכהן הסך שמן תרומה להביא ישראל ולהעגילו ע"ג מעיו ולא אמרינן מאחר דאכתי אסיר שמן זה בסיכת הזר יאסר נמי להתעגל בו שהרי עדיין גופו ניסוך בו ממילא כ"ש שיהא מותר לישראל לסוך בידיו ישראל אחר בשמן של מעשר דכיון שהוא בא לסוך גופו של בעל המעשר תו לא חשבינן ליה להאי כבא לסוך גם את ידיו בשכר סיכתו לבעל המעשר דכל כי הך סיכה לא חשיבא לה בפ"ע ובטיל לעיקר הסיכה שבגוף הבעלים ואע"ג דלא התירו בתרומה שיהא הזר סך בידו מתחלה לכהן כדדייקינן מברייתא דסך כהן וכו' שאני התם דגלי קרא ומתו בו כי יחללוהו דלא שריא תרומה להשתמש בה מתחלה כדרך המשתמשין בחולין אלא לאחר שהתחילו כבר ליהנות ממנה כדפרישית לעיל משא"כ במ"ש דלא גלי ביה קרא הלכך שרי להשתמש בו כדרך הנאתו בחולין בין בתחלה בין בסוף דלא שנא והא דלא מייתו ראיה דשרי לסוך במ"ש לחברו בידו כי היכי דשרי לכהן זה לסוך לכהן חברו בידו שהרי כל ישראל מותרין ליהנות ממ"ש בירושלם לק"מ דתרומה הו"ל ממון כהן ומותר למוכרה לכל מי שירצה הלכך שרי נמי לסוכה בידיו לכהן בשכר סיכת ידיו משא"כ במ"ש דהו"ל ממון גבוה ואסור למוכרה ואכתי הוה אמינא דמה"ט אסורין נמי לסוך בידיו לבעל המעשר משום דהו"ל כמוכר מ"ש בשכר סיכתו #(א):