פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:א:ח

תירושך זה היין. דכתיב ותירוש יקח לב, ועוד דמתרגמינן חמרך:

ויצהרך זו סיכה. דליכא איניש דאכיל שמן לחוד דאזוקי מזיק ליה כדאיתא בריש כיצד מברכין:

ואינו מחוור. אין דרשא זו של סיכה מחוורת לדרוש יצהרך הכ' בהאי קרא דלא תוכל דבסיכה קא מיירי אלא באכילה הוא דמפ' ליה דאי בסיכה מפרש ליה אי הכי אם נכנס שמן של מ"ש בירושלם ויצא וסך אותו בחוץ ה"נ דלילקי כמו אם אכל. וכי תימא מאי שנא דאמינא נכנס ויצא למלקות:

דא"ר יוסי בר חנינא. דאינו חייב על לאו דלא תוכל אלא כשנכנס ויצא. ומפרש טעמא בפרק הלוקין דכתיב בתר לא תוכל לאכול בשעריך כי אם לפני ה' אלהיך וגו' ודרשינן הכי כל היכא דקרינן ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך:

בשבת בין סיכה וכו'. דלית ביה גזרה דשחיקת סממנין:

ביום הכפורים. דאית ביה שבתון דהוי איסור עשה, וכרת דאכילה ליכא:

והתניא שוותה סיכה לשתייה. ומשמע לכל מילי וילפינן לה בפ' ר' עקיבא מדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

ומשני לאיסור ולתשלומין. כגון גבי תרומה:

אבל לא לעונש. דאפילו גבי תרומה אין לוקין עליה כי סכו ממנה זרים:

ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה. ברייתא היא בת"כ גבי תרומה:

לית כאן שותה. דלשתייה לא איצטריך קרא דלא תחללו דמדכתיב וכל זר לא יאכל קדש נפקא דהא שתייה בכלל אכילה היא כדלעיל:

דלא כן. דאם לא כן:

דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף. דהא יין דתרומה כתיב תירוש בהדיא ודרך תירוש לשתותו ומתרי קראי נפקא דכתיב לא יאכל קדש וכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן לך נתתים ולמה ליה לתנא לצרפו ולסמכו לריבוי דלא יחללו אלא דעיקר דרשא הוי לגבי סך בתרומה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' תרומה פ"י דהסך לוקה מקרא דלא יחללו: