פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:א:טז

האשה ששאלה מחברתה. היא עירבה לצפון וחברתה לדרום:

הרי זו כרגלי שתיהן. דתבלין ומלח לטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, ובמים ר' יהודה פליג עליה התם והא הכא דלא הותירה המדה ואפ"ה חשיבי לחלקה ואסור להוליכה למקום חברתה:

עשו למדת הדין. דכיון דניכר הטעם לא רצו לבטלם בחלק חברתה:

ואפילו עצים. ואפילו שאלה ממנה עצים:

עצים אין בהן ממש. מקלא קלי להו נורא ואפ"ה גבי תחומין חשיבי:

השבח לשני. והא הכא דתבלין יהבי טעמא וניכרין בחיך ואפ"ה שדינהו בתר שני:

שאין טעם שבחן ניכר. דמיירי ברייתא דלא מינכרי כולי האי בחיך ואין הטעם שלהן ניכר בתבשיל וכגון דלא תקיפי כולי האי:

לא יצא מ"ש מידי פדיון שלו. כלומר דאע"ג דלא נתבשלו התבלין בהדי התבשיל אלא שאחר סילוקו מן האור נתנם ולאו קפלוטות הן אפ"ה לא יצא מידי פדיונו השנוי במשנתנו דהיינו דגים שנתבשלו דהיינו תבשיל של חולין וקפלוטות של מעשר והיינו שנתבל התבשיל בתבלין של מעשר וקתני השבח לפי חשבון. וקשיא ליה לר' יוחנן דהא הכא לא נתבשל כאחד ודמו תבלין לדבש ויין וקתני לא יצא מידי דין משנתנו. ומפ' תלמודא דמוקי לה ר' יוחנן שיהא שם הותיר מדה וכגון בולבסין דחולין שתבלן בשומין דמ"ש שיש בשומין הותיר מדה וקמ"ל דאע"ג דלא היו צריכין התבלין לתבשיל אפ"ה השבח לפי חשבון:

ור"ל. מוקי לה כטעמיה דבטעם תליא מילתא: