פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:א:יג

זה שהוא לוחש. לחישה למי שכואב לו ראשו וכבד גופו מחמת עין הרע לוחשין עליו לחישות ויש מי שנותן על היד שמן טיפין טיפין על גבי ראשו ויש שנותנין טיפין טיפין ע"ג כלי שיש בו מים. והיינו דאמרינן בפרק חלק מעבירין כלי ע"ג העין בשבת ואע"ג דקא מבטל כלי מהיכנו שלא כפי' רש"י ז"ל שם. לית כאן משום דרכי האמורי דקים להו דאית בהו רפואה ואפילו בשבת:

מאיסא. היכא שהשמן מאוס:

בין ביד בין בכלי מאוס הוא. דכיון דמאוס הוא לאו אורחיה ליתנו בראשו הילכך נותנו ביד ובכלי ולא פליגי:

מע"ש אסור. דאין נותנין השמן ע"ג הכלי דכתיב ואכלת ולא לרפואה הילכך נותן על ראשו דסיכה היא וסיכה שריא וכי קא שרי בין ביד בין בכלי לענין שבת מיירי ובשמן שאינו של מ"ש:

מעשר שני מותר. דאע"ג דהוא לרפואה כיון דשמן דרכו לסיכה על ראשו שרי:

א"ר יוסי וכי כל שהוא וכו'. ר' יוסי אתא לסייע לר' יונה וה"ק ואם תעלה על דעתך להקשות לאוקמתא דר' יונה ולומר היאך אפשר דיד וכלי שרו לענין שבת ואסירי גבי מ"ש ליתא וכי תעלה על דעתך להשוותן דכל שהוא מותר בשבת מותר במ"ש:

והא תניא מדיחה אשה ביין בנה בשבת מפני הזיעה. אם זיעת בנה מוסרח:

ובתרומה. קי"ל דאסור דמאבד אוכלי תרומה ומ"ש הוי כדין תרומה דבכולהו כתיב בהו אכילה:

ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. שישנה קצת: