פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:א:י

ולא קניבת ירק. מה שחותכין וקוטמין ומשליכין העלין שאינן יפין לאכילה קרוי קניבה לשון כריתה וקטימה כדתנן משיחסום ויקנב פי"ו דכלים שקוטמין הקיסמין הבולטין:

נתקלקלה צורתו. שעבר עליו לילה א' דבתוספתא קתני שעברה צורתו ולינת לילה משמע דהוי עיבור צורה:

לכוס חטים חיות. כל מילתא דאינה דרך אכילה קרוי כסיסה כי ההיא דאמרינן ראוי לכוס הכוסס את החטה:

אין שומעין לו. וטעמא דכיון דכתיב אכילה היינו כדרך בני אדם:

אניגרון ואקסיגרון. מפורש בריש כיצד מברכין אניגרון מיא דסלקא אקסיגרון מיא דכולהו שלקי. ופי' רש"י ז"ל מיא דסלקא מים ששלקו בהם תרדין. דכולהו שילקי כל מיני ירק שלוק דדרך לאכלו בטיבול ולא לשתותו בעיניה:

לא יהא מגמע חומץ ופולט. בפ' שמונה שרצים פריך למימרא דחומץ מעלי לשנים והכתיב כחומץ לשינים. ומשני הא בקיוהא דפירי הא בחומץ דיין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשינים. ואי בעית אימא הא והא בחלא הא דאיכא מכה הא דליכא מכה איכא מכה מסי ליכא מכה מרפי:

לא יגמע ופולט. דמוכח דלרפואה הוי והתורה אמרה ואכלת ולא לרפואה:

מגמע ובולע. מוקי לה התם לפני טיבול. ופי' רש"י ז"ל לפני אכילה מותר שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום והרואה אומר זהו טיבולו. ולאחר טיבול אסור שהכל יודעין שכבר סעד וטיבל כל צרכו:

ומטבל. כדרכו מאכלו ופתו בחומץ ואם נתרפא נתרפא וליכא משום ולא לרפואה דאפילו בשבת נמי כה"ג שרי כדתנן בח' שרצים:

החושש בגרונו. וצריך לתת בו שמן הרבה דהו"ל שמן עיקר ואניגרון טפל:

לא יערערנו בשמן. בפ' כיצד מברכין מייתינן לה ופירש"י ז"ל דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו בולעו וכיון דלא בלע ליה מינכרא מילתא דלרפואה הוא עושה ואיכא משום ולא לרפואה:

בשמן תחלה. כלומר לכתחלה לא יתן השמן בפיו לשם ערעור כי אם לשם בליעה ואם בא להשהותו ישהנו:

אניגרון וגומע. דדרך אניגרון לשתותו ואע"ג דלרפואה קא מיכוין מ"מ אית ליה הנאה מיניה ושרי כדאיתא התם בפ' כיצד מברכין:

סך שמן. דהא אפילו לבריאים אורחיה הוא:

ואינו סך יין וחומץ. דהא אין דרכו לסיכה: