פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני א:ג:ז

נקנה המקח. ללוקח וצריך לאכול כנגד מה ששוה המקח דהפירות או המעות נתחללו דמתני' במכירה איירי:

כי פירא. יאכל כנגדן דקתני כנגד פירות מעשר עצמו הוא או אי פרקינהו חוץ לירושלם דיוצאין לחולין כנגד המעות הוא דיאכל אבל לא כנגד מה שלקח כמו ששוים העבד והבהמה דקסבר דלא קנה מעשר:

מן מה דתנינן יאכל כנגדן. גבי קינין:

הדא אמרה קדשו. לשם קינין ועלו לבעלים לשם חובה וקשיא לר' יוסי בר חנינא דאמר כי פירא והא לא קנאן מעשר וחולין בעלמא נינהו:

ומשני ר' יוסי מכיון שמשך. הקינין מיד המוכר נקנה המקח ושל לוקח הוו ועלו לו לשם חובה:

מכאן ואילך וכו'. לסוף כי יהיב ליה מעות מעשר אותן המעות אינן דמי הקינין אלא מקח אחר והוו ביד המוכר אונאה ומקח טעות הוא אבל לא שנתפס קדושתן בקינין דלא קנה מעשר הילכך יאכל כנגד המעות אבל לא כנגד הקינין:

וצריך להקדישן. שסבור שלקחן מחמת הכסף והוא לא קנאן מחמת הכסף אלא מחמת המשיכה וכיון דלא נתכוון למיקני בהו במשיכה לא קני להו הילכך צריך להקדישן דקי"ל במס' יומא אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים וכו':