פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני א:ג:ב
Sirilio on Yerushalmi Maaser Sheni 1:3:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 1:3:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →תמן תנינן אין לוקחין. במס' שביעית פ' כלל גדול רבא:
וכא אומר הכין. בתמיה דאטו משום דשנה הכי בשביעית שנה כן גבי מ"ש בשיטפא דלישנא. והא איפכא שמעינן לה דבפחות מכן לא קנה מעשר דהיינו הקונה פירות מחוברים לא קנה מעשר והמעות קדושים ביד המוכר והכא משמע דקנה מוכר והן חולין בידו דומיא דשביעית:
כאן דרך מכירה כאן דרך חילול. פירושו כי ההיא דלולב הגזול מתני' בדרך מכירה מתחלל שמוכר לו קרקע בדרך מכירה ומשו"ה המעות קנויים אצל המוכר והלוקח יאכל כנגדן ומתני' דלעיל ע"י חילול שאמר הרי מעות הללו מחוללין על פירות המחוברין וה"ה דבהמה טמאה אי קנאה בחילול דודאי אינו מתחלל אלא דוקא במקח וממכר:
כאן כשהמוכר קיים וכו'. כי תנן לעיל דלא קנה מעשר היינו דאיתיה וכי תנן הכא דיאכל כנגדן היינו שהלך לו המוכר שברח או שמת:
ר' יוסי בשם שמואל תמן נקנה המקח. לקמן גבי מתני' דקתני יאכל כנגדן ופליגי עלה כנגד מי ור' יוסי בר חנינא אמר כי פירא כנגד פירות מעשר עצמן הוא דיאכל לא כנגד מה ששוין העבד והבהמה טמאה ללוקח דלא קנאן המעשר ואם הוקרו ברשות המוכר הוקרו ושמואל קאמר דנקנה המקח ללוקח וכנגד מה ששוה המקח ללוקח הוא דתנן דהיינו העבד והבהמה טמאה וכיון דקאמר הוקרו ללוקח משמע דמתני' בדרך מכירה משמע ליה ותסתיים ורישא בדרך חילול מוקי לה: ובגמ' דילן פ' האיש מקדש מקשינן הך קושיא דגרסינן התם אמר מר אם לקח יאכל כנגדן ואמאי יחזרו דמים למקומן כי התם ואמר שמואל כשברח המוכר ואקשינן טעמא דברח הא לא ברח קנסינן למוכר ונקנסיה ללוקח ומתרצינן לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. פי' ונקנסיה ללוקח נמי, ומשני לאו עכברא גנב וכו', ופריך ואי לאו עכברא חורא מאי קא עביד, ומשני מסתברא כל היכא דאיכא איסורא התם קנסינך ע"כ. והרמב"ם ז"ל בפ"ז כתב הלוקח מים ומלח או פירות מחוברין או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלם לא קנה המעשר אע"פ שיצאו המעות לחולין ע"כ. ודבריו מתמיהין דהא לא קנה מעשר קתני ומשמע דאין מתחלל והמעות קדושים ונראה שפסק כתירוצו דשמואל של כאן דאמר כאן דרך מכירה כאן דרך חילול, דבדרך מכירה המעות מתחללין ויוצאין לחולין ואפילו במידי דלאו אכילה. ופי' לא קנה דקאמר היינו דיאכל כנגדן. והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר א"א זה שבוש אלא יחזרו הדמים למקומן אם לקחן מן המוכר ואם הלך לו יאכל כנגדן וה"ק שמואל בירושלמי ובגמ' דילן ע"כ. וזה כמו שפירשתי. והרמב"ם ז"ל פסק כתירוץ ראשון דהכא. והר"א ז"ל פסק כתירוץ העולה לפום גמרין. ומה שכתב הר"א ז"ל דשמואל קאמר לה הכי בירושלמי ובגמ' דילן, איברא ודאי דגמרין הכי איתא, אבל בירושלמי אסיקנא דשמואל הוא דתריץ כאן דרך מכירה כאן דרך חילול. ודעת הראב"ד ז"ל נכונה: