פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ח:א:ט
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 8:1:9 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 8:1:9) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →יכול יהו לוקין על התוספת. וסיפא דברייתא מסיים ת"ל וכו' דפטור והשתא מפ' לה ואזיל היכי תנינן לה:
ר' יוחנן פתר מתניתא הכי יכול יהו לוקין על חרישה. דשביעית וקרי לה תוספת כאינה כתובה בהדיא אלא אתיא לרבוייה מפרטא דלא תזרע וכו' ותלמודא לפיטורא מפ' לה ואזיל: לוקין על איסור חרישה דשני פרקים הראשונים. דתנן בריש שביעית בשדה הלבן חורשין עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת וילפינן להאי תוספת מבחריש ובקציר תשבות כדתנן התם. ופרש"י ז"ל בריש מס' מ"ק האי ילקה לאו מלקות דאורייתא הוא דהא בחריש ובקציר עשה הוא ואין לוקין על עשה אלא מכת מרדות מדרבנן קאמר דכל העומד ואינו עושה מצות עשה מלקין אותו עד שתצא נפשו ע"כ. ואין דבריו אלו מחוורין דלר' אלעזר הוא דקיימינן דסבר דלקי על החרישה והתוספו' כתבו ואיכא למימר דמבחריש ובקציר מפקינן דצריך תוספות כלומר שהשביעית מתחלת מהשנה הששית וא"כ תהוי כשביעית ע"כ:
אית תנאי תני שש שנים וגו'. היינו תלמודא לפיטורא דברייתא דיכול ילקה על התוספת:
מ"ד שש שנים תזרע שדך מסייע לר' אלעזר. דהכי יליף ת"ל שש שנים תזרע שדך כלומר כל שש שנים שרי במלאכה וא"כ קרא דבחריש ובקציר לא יעקר קרא ממשמעותיה. אלא שלשים יום לפני ר"ה בעשה בלחוד הוא דקאי ומהאי קרא משמע דברייתא איירי באיסור שני פרקים ולהכי נסיב לה האי קרא לפיטורא:
מ"ד שדך לא תזרע וכו' מסייעא לר' יוחנן דמיירי בחרישה דשביעית ונסיב לה תלמודא קרא דשביעית גופיה ודריש. דאי ס"ד דלוקה כל הני פרטי זריעה וזמירה למה לי דכתבינהו רחמנא אלא לאשמועינן דאהנך הוא דלקי אאחריני לא לקי. כך נ"ל לפ' הסוגיא הזו ובספרים מוחלפת השיטה וה"ג מ"ד שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך מסייעא לר' יוחנן ומ"ד שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מסייעא לר' אלעזר ובשבת ירושלמי פ' כלל גדול נמי הכי גרסינן לה ובודאי טעות סופרים הוא הכא והתם ומנא אמינא לה דגרסינן בפ"ק דמ"ק כי אתא רב רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת ונסיב לה תלמודא לפיטורא דא"כ כל הני פרטי למה לי ור' יוחנן אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ר"ה וה"ק יכול ילקה על התוספת דאתיא מבחריש ובקציר תשבות אתיא תלמודא לפיטורא כתיב הכא שש שנים תזרע שדך וכתיב התם ששת ימים תעבד מה להלן היא אסורה ולפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין ע"כ ולעיל גרסינן התם איתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה והקשה רש"י ז"ל עלה ואיכא למידק הא דאמרי לעיל ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר וכו' אמאי לא קאמר תסתיים דר' אלעזר הוא דאמר אינו לוקה דהא כי אתא רב דימי וכו' ואית דגרסי לה בהדיא החורש בשביעית ר' אלעזר אומר אינו לוקה ור' יוחנן אומר לוקה ע"כ והתוספות כתבו כיון דאיתיה בהדיא בכי האי אין צריך לומר תסתיים דאין דרך התלמוד לומר תסתיים המפורש כל כך ע"כ. ונקטינן מהך גירסא דמ"ד אינו לוקה דריש תלמודא לפיטורא בתוספת שביעית ויליף לה משש שנים תזרע שדך וצריכים אנו לומר דהתם במועד קטן נשתבשו הסופרים שכתבו ר' יוחנן מחייב אחרישא דשביעית ור' אלעזר פוטר וסוגיא דהכא מוכחא איפכא וגירסא דהכא עיקר וכן פסק הרמב"ם ז"ל דהמתפה בכלאים לוקה וחורש בשביעית פטור ולוקה מכת מרדות: השמר לא תעשה פן לא תעשה. קרא דכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך קא דריש משום דקוימא לן בכריתות ובת"כ דלא מחייב חטאת על שום כרת אלא א"כ יש בו לא תעשה כדאמרינן התם הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה ע"ז מיוחדת וכו' וקא דריש תרי לאוי בהאי קרא למה לי וקאמר משום דכתיב שם תעלה עולותיך וכו' משום דתנן בזבחים פ' השוחט והמעלה בחוץ חייב וחייב על השחיטה וחייב על ההעלאה כלומר דמיחייב חטאת על כל אחת בפני עצמה ואפילו עשה שתיהן בהעלם אחד מ"ט דשני שמות נינהו ומיבעיא לן בגמ' בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה עונש דכתיב ואל פתח אוהל מועד לא הביאו לעשות אותו ונכרת האיש ההוא מעמיו אזהרה דכתיב השמר לך פן תעלה וא"ר אבין ת"ר אילעא כל מקום שנאמר השמר פן ולא אינו אלא לא תעשה אלא שחיטה בשלמא עונש אשכחן דכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך אלא אזהרה מנא לן דבשחיטה ליכא לאו בהדיא דהאי דכתיב בההיא פרשתא ולא יזבחו עוד את זבחיהם מוקי לה התם בזובח בהמה למרקוליס ומייתי לה הכא מדכתיב בפרשת ראה שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקש שחיטה להעלאה דשם תעשה היינו שאר עשיות מה העלאה שהיא בעשה היא בל"ת דכתיב פן תעלה וכו' ולהכי כתיבי לאוי יתירי גבי תעלה עולותיך לאורויי על תעלה עולותיך ושם תעשה: