פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ז:ו:א

עציץ נקוב וכו'. הסכימו התוספות בפ"ק דגיטין דסתם עציץ המוזכר בתלמוד הוא של חרס ובההוא תנן דבעי נקיבה מהא דאמרינן בפ"ב דגיטין כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר ותניא בתוספתא דשביעית הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר דרך ארץ טומנו בעציץ שלא יצמח ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו וגו' אלמא סתם עציץ של חרס הוא אבל של עץ לא בעי נקיבה וקיי"ל דעציץ נקוב הרי הוא כארץ כדתנן במס' דמאי פ' הלוקח מן הנחתום ובניקב כדי שורש קטן מיירי כדאיתא בפ' המצניע וקאמר דעציץ נקוב המניחו בכרם או בד' אמות של עבודת הכרם קידש והכי איתא בתוספתא. ונראה דהך רישא מיירי במונח ואפילו באויר הכרם דכלהו אמוראי מודו דאם הניחו באויר הכרם כגון על גבי יתדות או תלוי באפיפיורית דמקדש לכו"ע דדוקא גבי מעביר באויר הוא דפליגי וקיי"ל דאפילו במעביר באויר אוסר וכר' יוחנן: ומשמע בפ"ב דגיטין דפליגי אביי ורבא בכל עציץ נקוב דכולי תלמודא דלאביי אפילו בלא אשריש חשיב מחובר ולרבא דוקא דאשרוש ופירש"י ז"ל שיצא השורש חוץ לנקב אבל לא יצא הוי כלא השריש והוי כעציץ שאינו נקוב:

ושאינו נקוב. אע"פ שהוא מונח בכרם אינו מקדש אבל אוסר מדרבנן באכילה:

אסורין ולא מקדשין. אסורין להביא תוך הכרם ואם הביא לא קידש דנקוב לר"ש כאינו נקוב משוי ליה אפילו לענין תולש בשבת כדאיתא בגמ' חוץ מלענין הכשר זרעים וגרסינן בס"פ המצניע יצחק בר אוריין אמר מה פליגין בשלא תלש כנגד הנקב אבל אם תלש כנגד הנקב אפילו ר"ש מודי וה"ה דקידש נגד הנקב. והא דאמרינן דשאינו נקוב אינו מקדש היינו באין נופו נוטה חוץ לעציץ אבל אם נופו נוטה חוץ לעציץ מקדש אליבא דרבנן דתנן בפ"ב דעוקצין ומייתינן לה בפ' העור והרוטב קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצתה חוץ לעציץ טהורה אמר ר"ש וכי מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו ע"כ ופי' רש"י ז"ל קישות שנטעה בעציץ שאינו נקוב כתלושה דמיא ואם היתה טמאה הרי היא בטומאתה ואם הגדילה ויצא נופה לחוץ ונוטה על הארץ יונקת מריח הארץ דרך אויר וכמחובר דמיא וטהורה כל הקישות שבעציץ לפי שחוזר מה שבפנים ויונק מן הנוף הנוטה חוץ לעציץ ור"ש סבר הטמא בטומאתו מה שבתוך העציץ לפי שהוא בתלוש והנוף שיצא לחוץ יונק מריח הארץ והוי כמחובר ואיהו לחודיה טהור ולרבנן לית להו שום ריבויא בהכשר זרעים אלא כל הדינין שוין וכיון דלענין הכשר יניקת נוף חשיבא כמחובר ה"נ לענין שבת ולענין קידוש דכלאים:

אם הוסיף מאתים. כשהעביר עציץ נקוב שבו תבואה או ירק והכרם הגיעו ענביו לפול הלבן והעבירן בכרם אע"פ שלא הניחו בארץ אם הוסיפו הזרעים דרך העברתו א' ממאתים ממה שהיו תחלה אסורין העציץ והכרם ובגמ' מפ' דבעציץ שאינו נקוב בהעברה דאינו אוסר הכרם אפילו הוסיף מאתים, ועציץ מיהא אי אסיר מפ' לה בגמ', ועציץ נקוב בהעברה דגזור דשניהן אסורין דוקא בכרם הוא דגזור משום דחמיר דאית ליה מחול וקרחת ועבודה בתוכו וחוצה לו אבל תחת גפן יחידית לא גזור בשניהם:

הוסיף מאתים. שהוסיף הצמח בהעברתו בכרם א' מן המאתים שיש בו עכשו שמתחלה היו בו קצ"ט שיעורין בתוספת זו ועכשו יש בו מאתים אסור לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה והכלאים אין בטלים אלא במאתים של היתר לבד האיסור. לא הוסיף כל כך עד שהגיע למאתים אלא פחות כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות מאתים של היתר ובפ' שני דמס' ערלה ילפינן לה מקראי: