פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ו:ג:ד

תמן תנינן. במס' כלים פ' כ"ו:

חמתות צרורות טהורות. בשלהי הקומץ רבא מפ' טעמא משום דכמאן דשרו דמו ופי' רש"י ז"ל נודות הצרורות שאין שוליהן תפורין אלא צרורין טהורים דאין מקבלין טומאה דרואין כאילו נתר הקשר וליכא בית קיבול והוי ככלי הנקוב ושיעורו במוציא רמון:

חוץ משל ערביים. דדרכן בכך ואחשבוה כלי:

צרור שעה. ואפי' דערביים דאינו עשוי לקיימא:

צרור עולם. קשר של קיימא הוא:

כל חמתות טהורות. ואפילו דערביים:

אית תנאי תני. מחליף בדברי ר"מ וגורסין צרור שעה טמאות צרור עולם טהורות והוו מפרשי דשינו אותה ממדרס וכשהוא צרור עולם דמי לכר שעשאו סדין אבל כשהוא צרור שעה בטומאתו קמא קאי:

כמתני'. כלומר כמשנתנו היה שונה וצא היה מחליף:

סימנא דכלים כלאים. כלומר משנתנו של מסכת כלאים הוא סימן נוסח משנת כלים היכי תנינן לה דכשם דלגבי כלאים אילן סרק אדם מבטלו לעולם ואסור ואילן מאכל אין אדם מבטלו ומותר, כך ?צרור עולם דאדם מבטלו טמא דאין עשוי להתיר וצרור שעה שאין מבטל החבל ועשוי להתיר טהור:

דלא כן. כמו דאם לא כן:

מה בין צרור עולם. ומאי טעמיה ופירושא דמטעם מדרס ליתא דבסיפא תני ואלו עורות טמאין מדרס מכלל דרישא לאו בטומאת מדרס מיירי:

צריך חיתוך. הקשר לפשטו והוי מחוסר מעשה ופנים חדשות באו לכאן עד שיחתכנו:

ואין צריך חיתוך. דנוח להתיר: