פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ה:ד:ג
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 5:4:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 5:4:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →הדא מסייעא לר' זעירא וכו'. ר"י ז"ל פי' לעיל דמסייעי' ליה ממתני' הכי דקשיא לן דאמאי מתקדשין מ"ה גפן כי הוו ה' על ה' דאפשר שיהא מן הגפן הזרועה לרביעית שכנגדה למזרח ולמערב וכו' יותר מי"ו אמה ותירץ מהא שמעינן דקי"ל כר' זעירא וכמו שכתב הרב ואינו נכון דמדת ד' אמות דמשחינן בר ממקום כרתין לאו מדר' זעירא שמעינן לה דתיפוק לי' ממתני' דתנן הנוטע כרמו פחות מד' אמות וכו' וקי"ל דד' אמות דהיינו כדי שהבקר עובר בכליו וא"כ פשיטא דד' אמות הוא חוץ ממקום כרתין ועוד דמדת י"ו פשיטא דלא בעינן ליה ברישא דלא הוזכר במשנה אלא בו' על ו' וז' על ז' אבל רישא בלאו י"ו סגי לן. ועוד לא ראיתי שביאר הרב מה שיש לדקדק בדברי ר' זירא שאמר ודכוותה ד' אמות וכו' דמה ענין זה לזה דאין ביניהן שמנה הוזכר גבי לא יביא לכתחלה הא דיעבד ש"ד דד' אמות הוזכרו גבי קידוש לאסור בהנייה בפלוגתא דב"ש וב"ה. אלא ה"פ דמפ' ר' זעירא עלה דמתני' דהנוטע שתי שורות אם אין ביניהם ח' אמה לא יביא זרע לשם ומשמע לכתחלה הוא דלא ומשמע נמי דבכרם קטן אם יש ביניהן ח' שרי ומפ' ר' זירא דהני ח' דשריין בכרם קטן היינו כי איכא ח' חוץ מעיקר הגפנים וטעמא דאין ביניהם דקתני לא יביא ס"ל לר' זירא דאם הביא קדש קאמר דתליא הא מילתא בשיעורא דמתני' דד' אמות דמקדש דהיינו חוץ ממקום גפנים מטעם דבעינן הבקר עובר וכו' והיינו טעמא דכי איכא הפלגה דח' בין שורה לשורה ובין גפן לגפן לא מצטרפי ושרי להביא זרע לשם אבל ליכא ח' קידוש נמי איכא דעבודה פוגעת בעבודה והוו להו פחות מח' כד' אמות ומסייעי ליה ממתני' דבמתני' מדמינן טבלא של ה' על ה' לטבלא של ד' ד' וקשיא לן והא לא תנן קידוש אלא בד' אמות אבל היכא דליכא ח' לא קתני אלא לא יביא ובבא דה' על ה' כי משחת מן הירק עד תשלום הטבלא ז' ועוד הוא דהויין כדפרישנא ואמאי נתקדשה כל כך עד שנתפסת ג"כ שורה שאצלה וחזינן כאילו הירק תוך ד"א שלה אלא ש"מ כר' זעירא דטעמא דלא יביא כי ליכא ח' תליא בדינא דד' אמות והיינו דקאמר ודכוותה ד' אמות דא"ר זעירא לאשמועינן היינו אין ביניהם שמנה היינו ד' דעבודה וממילא ש"מ דטעמא דאיסורא משום דפוגעת העבודה וקידוש איכא וטעמא דשריותא היכא דאינה פוגעת וכבר הארכתי במשנה:
הדא מסייעא לר' אלעזר דא"ר אלעזר וכו'. לעיל בפ' קרחת תנן דכי הוו ג' שורות דהוא כרם גדול דחמיר דבליכא י"ו אמה בין שורה לשורה דלא יביא וכו' וקאמר עלה ר' אלעזר דלא דמי איסורא דסיפא לאיסורא דרישא דאיסורא דרישא דהויין עד ח' איכא איסור וקידוש אם הביא ירק לשם ומר' זעירא שמעינן לה דהיינו אם אין ביניהן ח' היינו ד' דעבודה פוגעת וכו' אבל באיסורא דסיפא איסורא איכא קידוש ליכא ולא תימא שוין הן לא יביא דהאי כלא יביא דהאי, ועוד שאני כרם גדול דחמיר, דאין הדבר כן והך מתני' מסייעא ליה דהא מתני' בז' על ז' בעי למיתני דמקדש שתי שורות לכל ד' צדדין ואי ס"ד דאיכא קידוש בח' כי היכי דאיכא איסורא א"כ כיון דתני י"ו אמה דהיינו בשתי שורות א"כ ליתני נמי בח' דמקדש כמו בז' אלא ש"מ משום דכל שיעורי גפנים דמתני' בין שורה לשורה חוץ ממקום כרתין נינהו ואי תני ח' בהדייהו שמנה חוץ מכרתין משמע וכיון דתנא בעי קידוש וח' חוץ מכרתין ליכא קידוש אלא כדין גפן יחידית ומתני' בקידוש קא מיירי משו"ה לא תני ליה וכר' אלעזר ומנה י"ו בקרקע משום דנגד הגפנים לא הוו שלימות. וכבר פירשתי דיסוד משנתנו בנוי דכל מדותיה חוץ מעיקר הגפנים הוא דתנן ומשו"ה לא תני אלא שבע ותו לא ובדין הוא דמצי למיתני שמנה פחות משהו אלא באמות שלימות קא מיירי בבציר מאמה לא קא מיירי הילכך תני מדידה בקרקע והיינו טעמא דכרם היותר ארוך שיתקדש היינו עד שמנה אמה בין שורה לשורה ועם הגפן ובסיפא לא שייכי מ"ה. ולשון זה הגון מאד. ע"כ פירשתי משנה וגמרא לפי עניות דעתי. והרא"ש ז"ל פי' הא דקאמר שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק ה"פ רואין עיגול י"ו שסביב האמצעית כאילו הוא מלא ירק ואין לפרש דצריך שיזרע כל סביבות האמצעית דמאי נפקא מינה כך אוסר גרעין א' מצד א' כמו שאם יזרע הרבה סביב הגפן הילכך צריך לפ' דעל העיגול קאי שרואין אותו כאילו הוא מלא ירק ולהכי קאמר שאוסר כל הגפנים של שבע שורות הנטועות חמש חמש חוץ מגפני הזויות. ומסייעי' לר' זירא דאמר שמנה חוץ ממקום הכרתין גבי קרחת הכרם אמרה למילתיה דנותנין ד' אמות לעבודת הכרם מכאן וד' אמות מכאן וזורע ח' אמות שביניהן וקאמר ר' זעירא דהנך ח' אמות חוץ ממקום כרתין הן כרתין פי' עיקר הגפן ומייתי לה מהכא דכל אמות הנזכרים בכרם הן חוץ ממקום עיקר הגפן דאי לאו הכי תיקשי לך כיון שאנו מוסיפין ד' אמות לכל צד על העיגול של ל"ב א"כ הוא מגיע עד גפן האמצעית של שורה שמינית ותשיעית מכל צד ויאסרו ג"כ אלא ודאי האמות הנז' להפריש בין שורה לשורה היינו חוץ ממקום עיקרי הגפנים הילכך אין העשרים וארבע אמה מגיעין עד שורה שמינית ותשיעית אבל מגיעין עד גפנים שאצל הזויות דאין ביניהם לגפן האמצעית אלא י"ח אמה כך נ"ל לפ' להביא סעד לפי' הרמב"ם ז"ל דאי אפשר לפרש בענין אחר ע"כ דבריו. ומה שכתב ומאי נפקא מינה וכו' טובא נפקא מינה דאי לא זרע אלא לצד מזרח אינו נאסר בקידוש לצד מערב ג' שורות חוץ מן האמצעית דהא לאותו צד הוי הירק חוץ מן העבודה וכדפרישית. ואדרבה רואה אני דלהכי אתא ר' אבין דלא ניטעי לומר בדר' יוסי בר חנינא דלא קפיד אעובי הגפן המפסיק דלא אתא ר' יוסי אלא לאשמועינן היכי מיתפסי מ"ה גפנים וקאמר דהיינו לכל צדדיו כי זרע נגד האמצעית אבל לר' יוסי מודי בהכי דבעינן שתהא האמצעית עגולה ירק ועוד רואה אני דלא נתקדשו חמש שורות לכל צד אם לא שנאמר דארבע אמות שאמרו גם מסוף קרן הטבלא תופסין שורה אחת יותר מכרם דסוגיית קרחת והיינו מטעם עבודה פוגעת וכו' או מטעם שאני זרע דאמצע דחמיר ואם לא היה עגולה ירק היכי משכחת לה ד' טבלאות עצמו של איסור. ומה שכתב דר' זעירא קאי גבי משנת קרחת הכרם אני אומר כי אולי גמרא אחרת נזדמנה לו לפי שעה ונגנזה כתחש שהיה בימי משה דלא גרסינן ליה בשום ספר שראיתי אלא עלה דההיא מתני' דהנוטע בשתי שורות. ומה שמביא מכאן ראייה לפי' הרמב"ם ז"ל אני אומר דאדרבה הרמב"ם ז"ל סובר בפי' המשנה דכל ארבע אמות דהכא עם הגפנים הן ולכך הוסיף ארבע אמות דעבודה לפי שיצא לו השיעור מצומצם כמבואר מדבריו ואין להאריך כאן יותר ואף הראב"ד ז"ל בהשגות הקשה למה הוסיף על העיגול שום דבר: