פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ה:ד:א

הנוטע ירק. הזורע ירק:

בכרם. תוך הכרם באמצעו כדמפ' בגמ' והוא שזרע כנגד האמצעית ולאו דוקא באמצע הכרם ממש שאם יש בכרם מאה שורות על מאה וזרע בסופו אלא שזרע באמצע שבע שורות של שבע שבע כדאמר בגמ' שלכל א' מן הצדדין יש לו שיעור המפורש במשנתנו מקדש גפנים כשיעורא דמתני' ואין כוונת הגמרא אלא לאפוקי אם לא יהא מן הגפן הזרועה עד סוף הכרם שלש גפנים מלבד הזרועה או עם הזרועה אצלה וכן פירש רמב"ש ז"ל:

או המקיים. שצמח הירק מאליו וראהו ולא עקרו עד שהוסיף א' ממאתים כדאיתא בס"פ המבריך:

מקדש מ"ה גפנים. אוסר בהנייה וטעונין שריפה ולישנא דקרא נקט:

אימתי בזמן שהן נטועות ארבע על ארבע. פי' רבנו שמשון ז"ל שהרי כשתטע שבע שורות של גפנים שיש בכל שורה ושורה שבע גפנים כדאיתא בגמ' וכל הגפנים מכוונים ד' אמות בין גפן לגפן ממזרח למערב וכן מצפון לדרום תמצא מ"ט גפנים נטועות בתוך ריבוע של כ"ד אמה על כ"ד אמה דשורה של שבע גפנים יש ביניהם שש אוירים של ד' אמות וכשזורע סביב גפן האמצעית של שורה רביעית דהיא גפן האמצעית של כל מ"ט גפנים הרי זה מקדש י"ו אמה לכל רוח כדקתני סיפא דהיינו ל"ב על ל"ב עגולות נמצאו כל מ"ט גפנים נטועות בתוכו חוץ מארבע גפנים שבארבע זויות משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא דריבוע כ"ד האלכסון עודף עליו עשר אמה פחות שני חומשין והוו להו ל"ד אמה של אלכסון פחות שני חומשין ולכך יצאו הגפנים של הזויות חוץ לשלשים ושתים ע"כ. וקשה עלי מאד דכיון דמשער כ"ד על כ"ד א"כ ארבע אמות דעבודתן דהני גפנים בהדי גפנים קא משער להו ואילו לעיל תנן פלוגתא דר"ש ורבנן הנוטע כרמו פחות מד' אמות בין גפן לגפן דלכולהו מסקינן דארבע אמות שאמרו חוץ ממקום כרתין הוא ושמא ס"ל לרב ז"ל דדוקא ארבע אמות שסביב הכרם לעבודתו הוא שאמרו דחוץ מן העקרים הן אבל ד' דבין גפן לגפן אף עם הגפנים משערינן וכן נראה ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הזו וזה אין במשמע דגרסינן בפ' הספינה דד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם והיינו כמלא בקר עובר וכליו ובהדיא א"ר זעירא דארבע אמות חוץ ממקום גפנים והיינו טעמא דההיא מתני' דתנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא א"כ הרחיק ממנה ד' אמות פי' לא יטע אדם אילן בקצה שדהו סמוך לשדה חברו כדי שלא תלך מחרישתו לחרוש אילן זה דרך שדה חברו וכיון דטעמא משום אורך המחרישה כך צריך הבדל בין גפן לגפן כדי ד' אמות שלימות. ותו קשיא לי על דבריהם לדידהו דאמרי דמשערינן עגול של י"ו מרישא כיון דתנן דאוסר מ"ה גפנים א"כ אינו אוסר אלא ג' שורות לכל ד' צדדין ואמאי והרי משך ג' שורות אין שטחן אלא י"ב אמה ד' אמות בין גפן לגפן וכיון דמשערינן עיגול של ל"ב אמה צריך להוסיף ד' אמות למעלה וד' למטה וא"כ היה להו לאסור גפן משורה רביעית למעלה וכן לכל הצדדין דהא נוגע בה עקם העגולה וכ"ש לדעתייהו דסברי דכל גפן וגפן תוך ד' אמות היא. ועוד קשיא להו לרבוותא ז"ל דאמאי כשהן נטועות חמש על חמש מקדש מ"ה גפנים והלא טבלא של שש אוירים דכל אויר ואויר של ה' הויא טבלא מרובעת של ל' על ל' וכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא והוי א"כ האלכסון מ"ב אמה ואילו אלכסון של עיגול שמנקודת אמצעו עד סיבובו י"ו הוי ל"ב ואפילו לדעת חכמי המדות עולה האלכסון ל"ב וחצי אמה וקרוב לרביעי ותו לא וטפו להו עשר אמות ויותר ואפילו שנחסור גפן הזוית פשו להו טובא ומה שפי' ז"ל בזה אינו אמת וכבר הקשה עליו בזה הר' ישראל בעל יסוד עולם וגם הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל תירץ על זה בפי' המשנה כן וז"ל התשובה שהכרם כשיהיה חמש על חמש ועשינו עגולה וראינו אותה כאילו היא כולה מליאה ירק ואלכסונה ל"ב יצא האלכסון מן השורות אמה לכל צד דהא עד השורה החיצונה הוו ט"ו אמה לכל צד ורוחב העיגול י"ו יוצא אמה לכל צד חוץ לשורה ואין עד השורה הסמוכה לה אלא ד' אמות והוא שיעור עבודת הכרם ובעבור שהשיעור מצומצם ראינו כאילו נמשכה העגולה וגדלה עד שהגיעה לשורות החיצונות שהיה מהן עד קצה האלכסון ד' אמות מפני שיעור עבודת הכרם המצומצם עכ"ד. וקשה עלי מאד דאלו דברי נביאות הם ואין להן שורש בגמ' כלל ועוד אי הכי למה נוציא הגפנים של הזויות בצורת ד' על ד' והא אינם משוכות מן העיגול אלא מעט ויכנסו דהא הן תוך ד' אמות של עבודה ותירץ רבנו מאיר בר' שלמה ז"ל לזה וז"ל שאין אנו משגיחין בעבודת הכרם כדי להוסיף אלא כשהגפן של אמצע השורות נכנסת כנגד הגפן הזרועה בלבד ע"כ. ואינו נכון דבצורת העיגול כל הצדדין שוין ואין חלק בו כשתסתכל מן הנקודה האמצעית שלא יהא נגד אמצעו וכולן הוו נגד. ועוד קשה דכי נטועות ד' על ד' נוסיף ד' של עבודת הכרם ולתסרו שתי שורות יותר חוץ לטבלא של כ"ד על כ"ד וכ"ש שורה אחת שנוגע בה עקם העגולה כאשר צייר הרמב"ם ז"ל ובהלכותיו ראיתי שכתב בפ"ו כן הזורע ירק בכרם או המקיים עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים י"ו אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות ורואין כל העיגול שרחבו ל"ב אמה כאילו כולו מלא ירק וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק וכל שחוץ לעיגול אינה מתקדשת בד"א בשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ד' אמות אבל אם היה ביניהם ד' אמות מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה וכאילו רחב העיגול מ' אמה ורואין כל גפן שתפול תוך מ' אמה הרי היא מתקדשת עכ"ד. הרי שסמך על עיקרו ופסק כן דכל גפן שתפול תוך מ' אמה הרי היא אסורה בהנאה וא"כ קשה מאד דכשנטועות ד' על ד' אמאי תני תנא מ"ה גפנים טובא הוו ומראה לדבריו דלא תני תנא מ"ה גפנים אלא לצדדין דכשהן ד' על ד' מה שמחזיק העיגול מ"ה נינהו אבל טפי אסירי ובה' על ה' מ"ה אסורות ותו לא וכל זה אין במשמע. ועוד דהא קיי"ל דכרם של שתי שורות אם יש בין העיקרים ח' אמה אין בו קידוש ושרי להביא זרע לשם ולדעתו כיון דהשיעור מצומצם כיון דאם נתקדשה שורה ראשונה שזרע אצלה כגון תחת העלין תקדש נמי שורה האחרת דהא השיעור מצומצם. אבל האמת והעיקרים שבנוייה משנתנו עליהם הרי אלו. העיקר הראשון הוא דכל מדות דגפנים דמתני' בנטועות הגפנים חוץ למדה הן. ועוד עיקר שני דמתני' אתיא כפשטה דברישא לא תני י"ו אמה לכל רוח ואין אוסר ומקדש בבבא קמייתא דהיינו ד' על ד' אלא י"ב לכל רוח מלבד מקום הכרתין, ובה' על ה' מקדש ט"ו לכל רוח מלבד מקום הכרתין. ובסיפא דו' על ו' או שבע על שבע מקדש י"ו אמה נמנין מעיקר הגפן הזרועה ירק בקרקע והגפנים בכל המדה והשתא הוא דמנינן קרקע כל השטח דנגד הגפנים לא הוו י"ו שלימות ומשו"ה איכא קידוש ומשום דהני תרתי בבי קמאי שיעור י"ב ושיעור ט"ו הוו חוץ ממקום הגפנים משו"ה לא מני תנא בהו שיעור הקרקע האסור אלא מנה סכום הגפנים ובסיפא דמונה בהו מן הגפן הזרועה ירק נמי בשיעור הקרקע אבל לעולם כל שיעורין דמתני' דגפנים דמני עבודתן לא שנא ד' ל"ש ו' ל"ש ז' כולהו חוץ מעיקר הגפנים נינהו דקי"ל כר' זעירא כדאיתא בגמ'. ועוד עיקר ג' דאם שטח הקרקע שלפני הגפן הזרועה יכולין אנו לתפסו בעבודה תפסינן ליה בעבודה וצריכין אנו לתת על גב העבודה כרם על גביו ולצדדיו ואם אין אנו יכולין לתפסו בעבודה תפסינן ליה בשם כרם וחזינן כמה נוכל לתפוס משם בכלל כרם ואם לאו נדון בקרקע וכמו שאבאר אלו העיקרים על פי שרשי הגמ' בס"ד. והיינו טעמא דמתני' דנקטינן לעיל בפ' קרחת דשיעור עבודה שחוץ לכרם ד' אמות ותו לא וכשזורע בעבודה אוסר שיעור כרם לפניו ואין שיעור כרם בפחות משתי שורות דקי"ל כב"ה דתנן לעיל הזורע ד' אמות שבכרם ב"ש או' קידש שורה אחת ותו לא דלדידהו הוי שיעור כרם ותנן התם דאע"ג דב"ש מחמרי ואמרי דכרם שורה א' הוי ובעי עבודה ד' אמות סביביו אפ"ה מקילי בסיפא דקים להו דאין כח הקידוש תופס חוץ לעבודה אלא שיעור כרם בלחוד ומכי קידש שיעור כרם אין לו קידוש אחר והכרם כמו שהוא נטוע כך מתקדש אם ד' ד' אם ה' ה' דארץ כנען לגבולותיה אמר רחמנא כדאמרן לעיל וטעמא נראה דכתיב לא תזרע כרמך כלאים ומשמע כרם דילך כמות שהוא אפילו גדול של עשר או עשרים שורות וכתיב בתר הכי גבי קידוש ותבואת הכרם לומר לך בקידוש שיעור כרם אסור ותו לא ואע"ג דכרמך הוי טפי ומש"ה תנן לב"ה אע"ג דמקילי ברישא בסיפא מחמרי וקידש ב' שורות דאין כרם בפחות מכן להקל ולהחמיר כדאיתא התם. ושיעור כרם ארכו פעמים ח' כגון נטוע ד' על ד' ופעמים מושך עד י"ו אמה ולא י"ו אלא עם הגפנים דבעינן אין ביניהן שמנה כר' אלעזר דגמ' דהא שיעור כרם ג' כנגד ג' והא דאמרינן אחת יוצאת זנב הא אמרינן לעיל דהעבודה של ד' אמות מודדין כנגד הזנב בקו ישר ורואין כאילו יש אחרת כנגדה דקי"ל כר' יוחנן ומנא לן דכרם פעמים ח' פעמים עד י"ו ולא י"ו דתניא בתוספתא ומייתי לה לעיל שתים כנגד שתים מד' אמות ועד ח' וזנב מד' אמות ועד ח' ומפ' ר' אלעזר בגמ' לעיל דעד ח' ולא ח' קאמר וחוץ ממקום כרתין הם וא"כ כשזרע סביב גפן האמצעית ירק כדאיתא בגמ' ויש בין גפן לגפן חוץ מן העיקר ד' אמות דהיינו רישא חשבינן להנהו ד' אמות שלפני הירק שתפס מהם הירק משהו לכל סביביו שהן ד' אמות של עבודת הכרם ועל כרחיך אסרינן ע"ג שיעור העבודה כל שיעור כרם כל היכא דשייך דהיינו ג' כנגד ג' סביבה של עבודה של אותה הגפן שמקדש לכל סביבותיה וא"כ כיון דלא שייך איסורא דקידוש היותר גדול אלא שיעור עבודת הכרם וכרם ברישא שנטועות ד' על ד' בשיעור י"ב אמות מן הירק דאויר סגי דאיכא שיעור עבודה וכרם וליכא למיסר טפי כדפרישית דמדב"ש נשמע לב"ה וכמו שהוכחתי ומש"ה לא אסרינן אלא מ"ה גפן דמשערינן כרם למזרח וכרם למערב וכרם לדרום וכרם לצפון על דרך אותה סוגיא דפלוגתא דב"ש וב"ה וגפן הזוית יוצאה לחוץ כשתסתכל בצורה דלקמן היטב דהא כנגד הגפן שזרע וכל סביבותיה יש לה כנגד הקו שלה ג' גפן לצד מזרח והרי כאן ג' בשורה א' וצריך אתה לתת לה כן לכל הרוחות דהא עגולה ירק היא ואתה רואה שיש נגד הירק שזרע ד' טבלאות של ד' אמות על ד' אמות כל טבלא וטבלא ומסוף הטבלאות אנו מודדין תשלום שיעור הכרמים דהא כולם נתקדשו כיון דגפן האמצעית היא כולה מוקפת ירק כדאיתא בגמ' וצריך אתה להוסיף שורה אחת של ג' גפנים להלן משטח הטבלאות בין לצד ימין בין לצד שמאל בענין שלצד מזרח יש לך ה' שורות של ג' ג' וכסדר שאתה נותן למזרח אתה נותן למערב וכן לצפון וכן לדרום ה' שורות של ג' ג' והשתא מתקדשות לך מ"ה גפן ובהכרח גפני הזויות יוצאות לחוץ ואין מתקדשות ויש לך כאן בצורה זו ד' כרמים לכל רוח דהוו להו ה' שורות לאחת ואחת של ג' גפנים שהזויות החיצונות חסרים והטעם שאין תופס איסור דד' טבלאות כל אחת של ארבע על ארבע דהיינו אוירים של עבודת הכרם אלא עד זה והא לך הצורה # כדי שיתבאר למראית העין. ואם תאמר א"כ השתא כי מעיינת ביה שפיר תמצא דסביר לן דלסוף שטח ד' אמות של עבודה תופס נמי שורה אחרת לתשלום הכרם דמשם מזויתן של הד' אמות אנו מוסיפין שורה לכאן ושורה לכאן דהוו להו לכל צד ה' שורות דהוו להו ט"ו גפנים לכל רוח וכן לצד מערב ומתרכבין של הצפון בשל הדרום על האסורות הראשונות בענין דהו"ל מ"ה גפנים וכדפרישית ואמאי והא בפ' קרחת הכרם אמרינן זרע כנגד האמצעית על דעתיה דב"ה אוסר ג' כנגד ג' ופירשנו שם דלכל היותר שאנו מספקין ומאריכין בכרמים צורתן כן # דהוו להו י"ג גפנים דהוו שלש כנגד שלש לכולהו צדדין וכל אותה שמועה הכי סגיא דאין אנו מודדין לתשלום הכרם אלא מן הקו שכנגד הירק שורה אחת של ג' לכאן ושורה אחת של ג' לכאן אלא שאנו מוסיפין לומר דילמא הכרם הוא מן הגפן שכנגד הירק לצד צפון ולצד דרום וצריך אתה להוסיף עוד ב' לכאן וב' לכאן ולא יותר ומגיעין עד י"ג ולדידך מסוף הטבלא דעבודה ואילך היה לנו למדוד והיה לנו לאסור עד ט"ו כי היכי דאמרינן הכא ועוד קשה כי הוו ה' על ה' היאך מתקדשת גפן זוית כל כך שתופס הקידוש שמקדשת עוד שורה אחרת לתשלום הכרם והלא בה' על ה' שבע אמות יש בינה ובין גפן המוקפת ירק דכל אמתא בריבועא אמתא וכו' ולדעת חכמי המדות שבע אמות ועוד יש כמו שכתוב בתוספות עירובין פ' כיצד מעברין ולא אמרו אלא ארבע אמות של עבודת הכרם ולא שבעה ואמאי מתקדשי לך מ"ה גפנים. תריץ דהך קושיא אתא ר' זעירא לתרוצי דר' זעירא אשמעינן דהיינו אין ביניהם שמנה היינו ארבע אמות וטעמא משום דעבודה פוגעת בעבודה דכשתמשוך המחרישה של גפן המוקפת ירק כשתחרוש ממנה ארבע אמות מרובעות ותחרוש אותה של הזוית ג"כ ארבע אמות מרובעות הרי עבודה פוגעת בעבודה כיון דאין ביניהם ח' וחזינן דתוך עבודתה של גפן הזוית זרוע הירק הילכך יהבינן חוצה לה שורה אחרת מטעם כרם והיינו דמסייעי' ממתני' מימרא דר' זעירא בגמ' דאמרינן הדא מסייעא לר' זעירא דר' זעירא אמר ח' חוץ ממקום כרתין ודכוותה ארבע אמות וכו' כמו שאבאר בגמ' מה שאין כן ירק כשזרעו חוץ לכרם תוך העבודה של גפן שכנגדו דדוקא מינה של נגדו הוא דמשחינן ומן הזויות לא דאין עבודה דד' אמות לירק ולא אסרינן אלא ב' שורות חוץ מן השורה של נגד הירק שורה מכאן ושורה מכאן ולא יותר מה שאין כן הכא דאסרינן שתי שורות מכאן ושתי שורות מכאן משום דעבודה פוגעת בעבודה. ועוד יש חילוק אחר דירק חוץ לכרם אינו מקדש ד' אמות דעבודה אלא מדרבנן ושל תוך הכרם לוקה מן התורה ושאני איסור דאורייתא מאיסור דרבנן דגרסינן בפ' כלאי הכרם על דעתיה דר' יאשיה כיון דכתיב שדך לא תזרע כלאים וכו' ר' בון בר חייא אמר ליתן לו שיעור אחר תמן מן ששה טפחים ובכרם ד' אמות ואסיקנא התם דד' אמות דלקי עלייהו מן התורה היינו כשהיה שם בתוך הכרם שדה פנוי והקריחו לתשלום ד' אמות וזרע שם חטה ושעורה דומיא דההיא דפ"ק דא"ר יוחנן דאינו חייב עד שיהו ו' על ו' מוקרחין תוך שדה תבואה ועוד דקדקנו דבעינן מחיצה לסביבות ד' אמות כי היכי דלהוו חבושות והאוסר נעשה מחיצה ליאסר ובפ' המבריך נמי אמרינן אין לוקין אלא על עיקר הכרם הילכך כיון דסוגיא דהתם דקרחת הכרם הויא חוץ לכרם דלא לקי מדאורייתא לא משערינן אלא מגפן שכנגד הקו דמטו גירי דידה עד י"ג אבל הכא דלקי מדאורייתא דסביבות גפן האמצעית הוא דזרע בתוך הכרם חשיבי כל הטבלאות עצמו של איסור ומשו"ה מסוף הטבלא הוא דהויא תקנתא דרבנן למדוד ואפשר דהיינו טעמא נמי דר' זעירא שהחמיר בקידוש באין ביניהם ח' בתוכו ועל הדרך שפירשתי. ואם תאמר אכתי הא תינח לר' יוחנן דאמר חזינן בכרם אפילו הקטן דאית ביה גפן ששית משו"ה משכחת להו מ"ה גפנים אלא לשמואל דאמר לא חזינן ליה ששית מאי איכא למימר. תריץ ה"מ היכא דליכא ששית אבל אי איכא מודי דהא בפלוגתא דב"ש וב"ה לעיל אמרינן זרע כנגד האמצעית אוסר ג' כנגד ג' וסתמא דתלמודא היא ואכתי לא איתמר ההיא דר' יוחנן. ועוד בר מן דין דמאן פלג לה ופשיטא לכולהו אסירי והכא כנגד הגפן הוא דזרע ולכל סביבותיה דחמירא כדלעיל ולא נגד הביניים ומשו"ה בעינן שתהיה האמצעית עגולה ירק שיהו שוות כל הרוחות לקידוש ושוה שתקדש כל סביבותיה כולן דגירי דילה אהנו לכולן. וטעמא דה' על ה' היינו דניהי דהשתא תוך עבודת הכרם לא הוי הירק דחמש אמות איכא מן הירק עד הגפן הקו של נגדו אכתי מטעם כרם דממקום הירק ולהלן נכנסות ג' שורות דהוו שיעור אורך כרם בט"ו אמה דאע"ג דלא משערינן אלא ממקום הירק גופיה אפי' הכי נכנסות ג' גפנים בט"ו אמה אע"ג דט"ו אמה יהו חוץ ממקום כרתין וכולן מ"ה מתקדשות ואין לנו למעט אלא גפן הזוית ותו לא אבל כי נטועות ו' על ו' דכי נמי מנינן ממקום הירק הכרם וחוץ ממקום גפנים אין נכנסות ג' גפנים לאורך הכרם דהא הוו להו י"ח אמה ממקום הירק מלבד מקום הגפנים דהיינו כרתין וכל שכן כי נטועות ז' על ז' דהוו להו כ"א ואין לך כרם בעולם היותר ארוך שיתקדש אלא עד י"ו אמה ולא י"ו דהכרתין ממעטין וכדאמר ר' אלעזר ?(א) מארבע אמות ועד שמונה אסור ומקדש והוו להו עד י"ו אמה כיצד מראשונה לאמצעית עד ח' ומאמצעית עד השלשית עד ח' ומשום עבודה דחוצה לו ליכא למימר דלא אשכחן עבודה חוץ לכרם אלא ד' אמות טפי לא הילכך אין מודדין אלא ממקום הירק י"ו אמה דהוא הכרם היותר ארוך ששנינו בו דמקדש והטעם דהגפנים ממעטין בשתי שורות שיעור הי"ו ומקדש ויכנס בו מה שיכנס טפי אינו מקדש ובגמ' אבאר היכי מסייעינן ליה לר' אלעזר ממתני' בס"ד ונתגלה טעמה של משנתנו על פי שרשי הגמ' ברוך ה' יצפון לישרים תושיה. אחר שפירשתי כלל משנתנו דכל מדות דגפנים דמתני' חוץ ממקום גפנים הן והכרם היותר גדול הוא עד י"ו ויסודה בנוי על ההיא מתני' דהזורע תוך עבודת הכרם קדש שתי שורות ובסוגייתה אלא דהכא חמיר טפי דעבודה פוגעת בעבודה ועוד דאיסורא דאורייתא הויא ורישא שיעורה בעבודתה לד' צדדין של הגפן הזרועה ירק ובכרם לד' רוחות וכולן מ"ה נופלין, ומציעתא אע"ג דלא משערינן בעבודה אלא בכרם לחוד נמי כולן נופלין וסיפא לא נפלי כולם ואפילו בשיעור כרם ונתתי טעם לשבח דברישא לא תני בה י"ו אמה דאין שיעורה אלא י"ב חוץ ממקום הגפנים רוב אלו הענינים מצאתי אחר שנים הרבה בדברי ר"י ז"ל והודאות והלל לה' שמצאתי לי אילן גדול להתלות בו אלא שלא נמלט ממה שחשבו המפרשים דארישא נמי קאי שיעורא די"ו אלא דאינם מקודשות יותר ממ"ה גפן מפני שהשורה הרביעית היא חוץ לי"ו ובזה אין נראין לי דבריו שאין אנו צריכין להם. וז"ל מפ' בגמ' ר' יוסי בר חנינא והוא שזרע כנגד האמצעית שמואל אמר והוא שתהא האמצעית עגולה ירק פי' גפן האמצעית זרע סביבותיה ירק ועתה מתקדשות הן שבע שורות בר מד' גפני הזויות כיצד כי הירק מקדש י"ו אמות לכל רוח ורוח שנמצאו ל"ב אמות על ל"ב אמות וכן הדין נותן שאילו נקרח באמצע הכרם קודם הזריעה י"ו אמה היה נידון בקרחת הכרם והיינו נותנין ד' אמות לכרם זה וד' אמות לכרם זה וח' אמות היה זורע ואילו היה זורע ד' אמות שנתננו לעבודה היה מקדש שתי שורות בלבד וכאן אם היה זורע ד' אמות שנתננו לעבודת הכרם היה מקדש ב' שורות ועכשו שזרע באמצע מקדש לכל רוח י"ו אמה ולא י"ו ממש וכן הדין לקדש לכל סביביו שיעור כרם וכרם היותר גדול עד י"ו אמה מצטרף הילכך נתפסים הגפנים משורה שזרע בה הירק עד שורה הרביעית לכל רוח ורוח לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב כחד כרם הילכך בזמן שנטועות ד' על ד' אמות לא יקדש אלא עד שורה הרביעית לה לכל רוח ורוח אבל בשורה החמישית לא שהיא חוץ לי"ו אמה הילכך מתקדשות לך מן הכרם שבע שורות שלימות חוץ מד' גפנים של ד' זויות שמן הגפן הזרועה לזוית נמצאו יותר מי"ו אמה שהמרובע יותר על העיגול רביע וכן בזמן שהן נטועות ה' על ה' כן יתקדשו לך כי מגפן אמצעית לשורה הרביעית ט"ו אמה הויין וכן לכל רוח ורוח לבד מד' גפנים שבזויות ונמצא כי נתקדשו לך מ"ה גפנים וא"ת מקום הגפנים יהא עולה לחשבון ובזמן שהם נטועים על ה' ה' יהא בין הגפן הזרועה לרביעית למזרח ולמערב לצפון ולדרום יותר מי"ו אמה ולא יתקדשו לך מ"ה גפנים הא לא קשיא דקי"ל כר' זעירא דאמר שמנה אמות חוץ ממקום גפנים הוא דמשחינן ודכווותה ד' אמות חוץ ממקום כרתין הוא דמשחינן לפיכך מתקדשות לך מ"ה גפנים. אבל בזמן שנטועות על ו' ו' או על ז' ז' אינו מקדש כשיעור הזה אלא כשיעור שתמצא בי"ו אמות עגולות דהיינו כ"א גפן כיצד כשתמדוד ממנה לכל רוח עד שורה הרביעית תמצא י"ח אמות בזמן שנטועות על ו' ו' ובזמן שנטועות על ז' ז' תמצא כ"א אמות והקידוש אינו מקדש אלא עד י"ו אמה הילכך משורת הגפן האמצעית הזרועה ירק תקדש בה ה' גפנים ותו לא וסביב לשורתה ב' שורות של ה' ה' גפנים וכן שתי שורות של ג' ג' גפנים מכאן דהוו להו ד' גפנים של ד' זויות דשורה השלישית מלבר דפשו להו מי"ו קצרו של דבר קו המדה יסובב ויגיע עד השורה הג' לה לכל רוח ורוח טפי לא ונמצא דמתקדשין לך מחמש שורות כ"א גפן מג' שורות האמצעיות ט"ו גפנים מכל שורה ה' ה' ומשתי שורות חיצוניות ו' מכל שורה ג' ומכל שורה ג' שארבע גפני הזויות שבשתי שורות החיצוניות אינם מתקדשות דכד משחת מן האמצעית לגפני הזויות הוו להו חוץ מי"ו אמה שהמרובע יותר על העיגול רביע וכ"ש דכד משחת באלכסונא אתי י"ו אמה וד' חומשין ובנטועות על ו' ו' ובנטועות על ז' ז' י"ז אמות וג' חומשין דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא עכ"ד ?(ב):