עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ג:א:ה

Sirilio on Yerushalmi Kilayim 3:1:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 3:1:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text

Open in the reader →

לא מסתברא בגגו טפח. דגבהו שמעינן ממתני' ורחבו לא שמעינן לא מסתברא לומר דגם הרוחב יהא טפח דהא אינו עומד רום טפח פחות מרחב טפח וכן פי' רבנו שמשון ז"ל:

גגו של גובל שני טפחים. היה רחבו שני טפחים שני מינין ויש בין זה לזה שני טפחים:

עשה פיאה באמצע. שעשה כמין תלם גבוה הפסקה באמצע הערוגה דיש בה גובלין בענין שמיעט חללה מששה דבר המפסיק קרוי פאה דדמיא לפאת הראש שהיא באמצע בין הלחיים ובין אחורי אזניו ופאת השדה נמי משום דכולה מגולה ומשייר מן הקמה מעט וקרוב לזה פי' בעל הערוך ז"ל:

וזרע בגומסין. לשון גומץ, ובלשון חכמים גומא בגומא שמכאן ובגומא שבכאן:

משכו בכמה. כמה משך צריך שישייר החלל של הערוגה של מטה כדי שיהא מותר עדיין לזרוע למטה והבעיין גופיה מפ' מילתיה ואזיל דמהא דאמרינן לעיל שהגובלין ממעטין ואסיקנא דחובשין רחב ו' של ערוגה וטעמא שהגובלין מקיפין אותה סביבה ומשו"ה לא שרי מתני' אלא מין א' באמלע וכבציר משיתא חשיבא ונקטינן דאע"ג דבצירא משיתא הות שרינן מיהת לזרוע מין א' של י"ג למטן:

פרא מכאן. לשון דילוג הוא כלומר ומה שלמדנו משם היינו אע"פ שנפחתה מששה וחסרה ואפ"ה שרי למטה:

פרא. כמו קרי חד פרי חד נסב שורה פרא שרא וקא מיבעיא לן עד היכן משכו היינו בעיין דלעיל עד כמה יהא פוחת והולך משטח ו' ואפ"ה שרי ומסיק נשמעינה מן הדא וכו':

גממיות. חפירות קטנות לשון גומא והן ארוכות דומיא דאמת המים דמתני' וקתני דזורעין לתוכן ג' זרעונין דהיינו א' באמצע ושנים האחרים מפ' לקמן א' בשפה מכאן וא' בשפה מכאן:

הדא אמרה עד טפח. כיון שיש למטה טפח שרי לזרוע למטה וה"נ שרי לזרוע למטה א' והאחרים בגובלין אם יש בגובלין גובה ופחות מטפח אסור. ואיכא למידק אמאי לא שני ליה ממתני' דתנן התלם ואמת המים שהן עמוקים טפח וכו' וי"ל דשאני אמת המים ותלם דקביעי וחשיבי רום טפח שלהן ושרי לזרוע למטה ולמעלה אבל פיאה דהכא לא חשיבא דלא קביעא ולהכי מוכח לה מברייתא דגממיות שהן חפירות בעלמא דלא חשיבי ואפ"ה תני דשרי וסבירא לן דברייתא דתניא עמוקים טפח כשרחבים טפח למטה קאמר:

נרשאה. דמן נרש:

בנוטין לחורבה שנו. הא דתניא דזורע באמצע ומכאן ומכאן היינו בנוטין לחורבה אבל במוקפין זריעה אסור לזרוע בשפה דאיכא ערבוב בהדי אינך של שפה וגבי גובל לא קאי דאפילו בין הערוגות נמי שרי דכי היכי דשרי לגבי חלל הערוגה שרי נמי מבחון: