פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים א:ה:ב
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 1:5:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 1:5:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →מעתה לפת וצנון יהיו כלאים. פי' ר"י הואיל והצנון והנפוס כלאים צנון ולפת נמי יהו כלאים שהרי העלין דומין:
יש מהן שהלכו אחר הפרי. פי' הרמב"ם ז"ל פ' שני דכלאים יש זרעים ואילנות אחרים אע"פ שהן שני מינין בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו כשני גוונין ממין א' לא חששו לכלאים זה עם זה שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין כיצד הלפת עם הצנון פי' הלפת ששרשו קצר דהיינו נפוס וקראו לפת משום שסתמו לצנון וזהו הקצר שפריהן שוין ממש וכן כ' הרב אינם כלאים זה בזה מפני שפריהן שוין הלפת עם הנפוס אינן כלאים זה בזה מפני שהעלין שלהן שוין אבל צנון הארוך עם הנפוס אע"פ שהעלין דומין זה לזה שהם לבנים למעוטי הצנון הקצר דלפעמים שחור פעמים לבן והפרי דומה זה לזה הרי אלו כלאים הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר וכן כל כיוצא בזה ע"כ. וכן נראה פשט השמועה אלא שקשה לי היכן שנינו דלפת וצנון שרי כדי שיתמיה כן דילמא דהלכו בהן אחר טעם הפרי וי"ל דלא אסרה מתני' אלא היכא דדמו קצת דמיון רחוק כמו שיזפין ורימין אפרסקין ושקדים אבל שוין ממש שרי. והראב"ד ז"ל כתב דלפת וצנון כלאים זה עם זה והוכיח כן מסוגיא דלקמן דהטומן לפת וצנונות ושם נכתוב עליה במקומה בס"ד ודברי הרמב"ם ז"ל מפורשין כאן בשמועתנו: