פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:יא

מכרה לאחר אין לו במעשרות. דהא כל זמן שהיא לפניו קאמר:

חזר ולקחה ממנו. מי חזר תנאו למקומו או לא:

דתנינן תמן שהמגרש את האשה. משנה היא בכתובות סוף פרק הכותב:

לכתובה אבל לא לתנאים. כתובה כגון מנה מאתים במקומו עומד אבל לא תנאים אחרים דכיון דגרשה פקע דהכא נמי כה"ג:

קבל שדה מכהנת המעשרות שלה. כדתנן במתני' ישראל שקבל מכהן המעשרות לבעלים:

נשאת לישראל חולקין במעשר. דמכי נשאת לא חזו לה:

נתארמלה חזרה לתחלתה. והוו המעשרות דידה אלמא דלא אמרינן כיון דפקע פקע:

ומשני כאן שמכר כאן שקבל. ברייתא דכהנת היא בעלת השדה כדקתני בה ישראל שקבל שדה מכהנת כיון דקרקע בחזקתה קאי כי נתארמלה חזרה לדינה הראשון וכי קאמר ר' חייא דאין לו במעשרות דכיון דפקע פקע היינו שמכר:

והתני ר' חייא מכרה. בהך ברייתא דכהנת תני ר' חייא דאם מכרה הכהנת שדה זו לכהן דמאי דמשעבד לה מקבל הוא משועבד והמעשרות שלה:

ומשני תמן יצאה מרשות שניהן. כדתני לעיל כהן שמכר שדה לישראל ע"מ שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהיא לפניך וחזר הלוקח ומכרה לאחר ומשו"ה אפילו כי חזר הלוקח גופיה ולקחה אין לו למוכר קמא במעשרות כלום דיצא מרשות הבעלים:

ברם הכא יצאו מרשות מוכר ולא יצא מרשות לוקח. דהיינו המקבל דמשעביד לה ומשום הכי שעבודה קיים: