פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ב:ה

מעשר ואח"כ תרומה נמצא וכו'. בעיא היא דקא בעי אמתני' וה"ק אע"ג דהוה ניחא טפי שיפריש מעשר תחלה דהיינו עשרה למאה והדר יפריש תרומה וכי מוסיף על התרומה לא איכפת לן עד ארבעים כדאיתא בתרומות ובהכי לא הוי מוסיף במעשרות דהא מתני' לא בעיסה איירי אבל יכולין אנו לתרץ זה משום דנמצא מקדים ועובר משום בל תאחר:

תרומה ואח"כ מעשר נמצא. אם אינו מפריש אלא הט' עשרות פוחת ואם מוציא עשרה הרי מרבה במעשרות דהא בצרי שנים שנתן לתרומה נומאה:

ותניא המרבה על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין. והמעשרות שנותן ללוי מקולקלין הן שהרי טבל מעורב בהן דלא חל מעשר אלא על הראוי למעשר דמעשר בהדיא אמר רחמנא אחד מעשרה. ולא דמי לתרומה שניטלת בעין יפה ובעין רעה ובבינונית דבתרומה לא כתיב בה שיעור וכן פי' רש"י ז"ל בפ' מי שהוציאוהו. ומפ' בפ' האיש מקדש אמאי פירותיו מתוקנין דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ומפרש משום דיכול להקדיש למעשר פלגא דחיטתא הילכך כי הפריש א' מחמשה אילו רצה להקדיש כל חצי גרגיר וגרגיר נמצא דנתפשת הקדושה בכל המדה והשתא נמי תפשה הקדושה שמתוקנין מיהא הפירות ורמב"ש פי' דמפוחת לאו דוקא אלא משום מוסיף נקטיה:

בסומך לתנאי ב"ד הוא. דעד מקום שהדעת טועה דתנן במתני' דבר מועט הוא והדעת טועה הוא: