פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ד:א:ו

למ"ד קדושה אחת היא. גבי שני ימים טובים של גליות פלוגתא דרב ורב אמי בי"ט ושבת פלוגתא דתנאי במס' ביצה פ"ק דתניא התם נולדה בשבת תאכל בי"ט בי"ט תאכל בשבת ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין היא מחלוקת שב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל מ"ד קדושה אחת היא אוכל דכלהו חשוב יום ארוך:

ומ"ד שתי קדושות הן אינו אוכל. דהא חשכה ותנן חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר:

ומסיק דאפילו למ"ד שתי קדושות הן אוכל דלא נראה לעשר בנתים וטעמא משום דאין מגביהין תרומות ומעשרות לא בשבת ולא בי"ט ומשו"ה נאמן. והך סוגיא אתיא כמ"ד מפני כבוד שבת דאילו למ"ד אימת שבת הא קושטא קאמר וליכא למיחש:

שאלו בי"ט אוכל בשבת. למ"ד קדושה א' לא איצטריך דתיפוק לי דחד יומא הוא אלא כמ"ד שתי קדושות הן:

והוא אינו מאמינו על המעשרות. ותנן בפירקין דאוכל עמו שבת הראשונה וסומך על פיו:

בשבת של פרוטוגמא. סעודת בחור שנשא בתולה קורין בלשון יון פרוטוגמא ולכך כיון דאיכא שמחה גדולה באותן ז' ימים הקלו:

לאו כפירות שנסמכה דעתו עליהן מע"ש היא. דסתם סעודת חופה הכל מוכן וסומך דעתו לומר כל זה לסעודה וה"נ מתני' מיפרשא דבעל הבית המודר סומך דעתו עליהן מע"ש לאכול מהן בשבת ומהנהו לקח חבר זה והיינו בין כמ"ד משום כבוד שבת בין כמ"ד אימת שבת עליו:

לא אמרו אלא מפני איבה. והיינו טעמא דלא שריא מתני' אלא שבת ראשונה ותו לא דאם לא אכלן בשבת ראשונה שבת שנייה לא יאכל עד שיעשר כדתניא בברייתא לקמן או עד שישאלנו: