פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ו:ב

ובקמייתא על דעתיה דר' יהודה. דלא תימא כיון דר' יהודה יהיב טעמא דרוצה בתקנת בתה ובפונדקית לא שייך ם"ל כר' יוסי בפונדקית קמ"ל דאדרבה דפונדקית כו"ע מודו דחשודה להחליף דמוריא וכו' דאע"ג דלאו בר בי רב הוא נהי מצונן לא תחליף מ"מ מתקלקל מיהא מחלפת ובחמותו פליגי וקסבר ר' יהודה דגם בחמותו יש לגזור ותנא דחמותו ר' יהודה היא:

כנותן לפונדקית. וכי היכי דנותן לפונדקית מודו רבנן דחשודה להחליף דמוריא ואמרה וכו' ה"נ חשודה להחליף מפני בושת חתנה:

כנותן לשכנתה. ובנותן לשכנתו תנא בברייתא דאינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר. וטעמא דרבנן דכיון דמודה ר' יהודה דאינה מחלפת כשנצטנן הלחם וטעמא דכיון דאשתו אינה מקפדת גם היא אינה חוששת ה"נ גם המתקלקל אינה מחלפת דאשתו עומדת שם ותאמר לו ועוד דחיישינן דילמא לימא הבעל דאשתו נותנת משל בעלה לחמות דלא על חנם מחלפת הרע בטוב ואדרבה תקנת בתה שלא להחליף מה שאין כן גבי פונדקית:

אבל אם לא נתן לה שאור וכו'. בפ"ק דחולין לא גרסינן הכי אלא ה"ג ואם אמר לה עשי לי משליכי חושש לשאור ותבלין ומפ' התם טעמא דכיון דאמר לה עשי לי משליכי כמאן דערב בידים דמי ופי' רש"י ז"ל כיון דאמר לה עשי לי משליכי הוי כמו שלקחן הימנה קודם תערובתן ואח"כ עירבן דהא על פיו עשתה ונעשית שלוחו ונראה דסתם עיסה בעיא שאור וסתם תבשיל בעי תבלין ואפילו לא אמר לה כאמר לה דמי ולטעמיה דרפרם דאמר שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי וכו' אתי שפיר ומשמע הכא דתבלין חייבין במעשר ובפ' בא סימן לא משמע הכי בפרק בתרא דתרומות יתבאר בס"ד: