פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ד:ו

לא אמר ר' שמעון אלא כדי קופתו. כלומר ר"ש ות"ק לא פליגי אלא כדי קופתו והיינו בכדי שיעור קופת הגוי הנפקד כן שיעור של ישראל שהפקיד אצלו ובההיא הוא דהוי טבל ודאי לת"ק דס"ל דודאי חלפינהו ום"ל דמירוח הגוי אינו פוטר ור"ש סבר דמאי הוא וספק החליפן הוא ואפילו החליפן ומירחן אח"כ ישראל נוטל דמים מן השבט וכדלקמן אבל אם אין לנכרי אלא קופה אחת והפקיד אצלו שתים לת"ק אחת ודאי טבל ואחת ודאי בחזקתה מתוקנת ולר"ש אחת דמאי כשמרחן ואחת ודאי בחזקתה ופטורה דלא חיישינן שמא הביא הנכרי פירות מן החוץ והחליפן ורישא משום דאיכא קופות דעלמא ודישראל ע"ה מודו כלהו דהוו דמאי:

ואחת ודאי וכו'. פי' ר' שמשון ז"ל ואחת ודאי בחזקתה ופטורה לר"ש דכיון דאין לגוי אלא קופה אחת לא חיישינן שמא החליף ולת"ק אחת ודאי טבל ואחת מתוקנת בחזקתה:

בקיימות. שתיהן זה הדין שאמרנו כשנשאל לחכם היו קיימות שתיהן אבל אם נאכלה הראשונה השנייה הנשארת דמאי היא דלחומרא אזלינן דהאיסור כבר היה מוכיח ולת"ק השנייה ודאי טבל:

נטלו ממנו מאה בני אדם ק' סאין בבת אחת. ולגוי זה לא היה לו אלא סאה אחת כל אחד ואחד מתקן דמאי דבכל אחד ואחד איכא למימר דילמא לו החליף:

נתנום לאדם א' כבר נראו וכו'. כלומר לא תימא חזרו והותרו דלא פליגי ר"ש ורבנן אלא בכדי קופתו דוקא והא כבר נאסרו:

נטל הימנו אדם אחד ק' סאין בבת א'. ולנכרי לא היה לו אלא סאה אחת משלו הראשונה דמאי והשאר ודאי בחזקתן ומותרות:

כבר נראו להיות ודאי. בחזקתן וכבר הותרו ביד אחד ושוב לא יחזרו לאיסורן:

עשו פירות ישראל זה וכו'. גוי שהפקיד אצלו עם הארץ:

עשו פירות עם הארץ זה לפירות הגוי וכו'. ומשמע אפילו שפירות הגוי הוו מרובין הוו דמאי כיון דחיישינן לחלופי:

ומשני דאפילו הכא תוקי דלא אמר אלא כדי קופתו כדפרישית ולתנא קמא לא הוי ודאי טבל אלא כדי קופתו: