פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ג:א

המוצא פירות. וסתמן דנפלו מן הבעלים בלאו אדעתייהו:

נטלן לאכלן. דזכה בהו:

ונמלך להצניען. יעשר מיד ולא ישהה מעשרותיו שלא יהא תקלה לאחרים שיחשבו בני ביתו שכבר עישרן שהרי היו לפניו לאכול ואע"ג דהפקר פטור מן המעשר הכא בידע דראו פני הבית ונגמרה מלאכתן דטבל נינהו מיירי ולהכי מייתי בגמ' ברייתא דאין מעבירין על האוכלין ומשמע בפ' מי שהוציאוהו דבפת הוא דקאמר דאע"ג דאמרינן לעיל ובפ' לא יאמר דהפקר מהני לגבי מעשר ואפילו בדבר גמור שאני הפקר דגזל מהפקר דמעשר הפקר לאפקועי איסור דגזל מהני אפילו מציל מהגיים ואע"ג דעומד וצוח דדרשינן אשר תאבד ממנו וכו' אבל לאפקועי איסור מעשר הפקר דמדעתיה מהני והפקר דבעל כרחיה לא מהניא דקי"ל כב"ה דהפקר כשמטה בעינן והאי הפקר שלא מדעת הוא דשלא מדעתו נפלו וגבי גזל מהני דתנן מצא ברשות הרבים הרי אלו שלו:

בשביל שלא יאבדו. לא נתכוון לזכות בהן:

פטור. מלעשר דאינן שלו שירצה להחזירן לבעליהן אבל לשלחן לאחר אז צריך לעשר כדתני סיפא לא ישלח לחברו דמאי:

כל דבר שאין אדם רשאי. בגמ' מפ' לה:

לא ישלח לחברו דמאי. וכ"ש ודאי ואפילו בשיודיענו:

מתיר בודאי. וביודיענו ואוסר בדמאי דמשום דדמאי קל החמירו שלא ישלחנו אלא א"כ יעשר וטעמא דר' יוסי מפרש בגמ':