פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ה:ג

תרומת מעשר של מוכר. שיפרישנה המוכר ולא אטרחוה במ"ש אלא ללוקח:

אם במדה דקה הואיל והמוכר משתכר וכו'. הך סוגיא אתיא כר' אילא דלעיל:

באומר לו ממכנסו. שהן מן פירות כניסת ארצו דלא שייך בזה משתכר אלא בסיטון וכיוצא בו שלוקח מבעלי השדות בזול:

באומר מדעתו נתקין. אעפ"כ שמכרת לי בדקה רוצה אני מעצמי שנתקן אני וביתי ואתה לא תעשר:

תנאי ב"ד הוא. שלא יעשר הלוקח אלא מ"ש דבהאי איכא טירחא והוא יזכה באותה מצוה ובמעשרות אחריני לא יעשר כלל והמוכר יזכה באותה מצוה וכן אם מכר לו בגסה דחייב הלוקח ואמר המוכר וכו' תנאי ב"ד הוא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"א וז"ל אמר אחד מהן בואו ונתקן הפירות הללו בין שהיה מוכר בדקה או בגסה המוכר מפריש תרו"מ והלוקח מפריש מ"ש שדבר זה תנאי ב"ד הוא ע"כ. והראב"ד ז"ל השיג עליו א"א בדמאי בירושלמי ס"פ שני לא משמע אלא כשאמר המוכר מדעתו אתקן שלא בהכרח ב"ד ואעפ"כ מ"ש על הלוקח ע"כ. ואיני יודע מנין לו דהא לעיל פרכינן אם במדה דקה הואיל והמוכר וכו' אם במדה גסה הואיל וכו' וכי מתרץ באומר מדעתו נתקין אתרוייהו מהדר אם במדה גסה דהלוקח מיחייב שאמר המוכר מדעתו אתקן ואם במדה דקה דהמוכר מיחייב שאמר הלוקח מדעתו אתקן ועוד דמדקאמר אומרים לו תנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר וכו' משמע דהלוקח הוא דבעי עשורי הילכך דברי הרמב"ם ז"ל עיקר: