פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ג:ו

כיני מתני' ואח"כ מלמדין לטהרות. ולא תגרוס מקרבין לטהרות אלא מלמדין כלומר למי שקבל תורת כנפים לא ירחקו פרושים הימנו ומקרבין אותו להן ואחר כך מלמדין אותו לטהרות ומקרבין אותו להן ובפ' עד כמה גר' מקבלין לכנפים ואח"כ מקבלין לטהרות:

כנפים מדפות. היינו טומאת מדף המוזכרת בת"כ והא כשנגע הכלי על גבי הזב הכלי טמא לטמא אוכלין ומשקין והוא טומאה קלה שבזב דמדרסו של זב מטמא אדם לטמא בגדים ואפילו תחת אבן מוסמא ואפילו תחת אלף מצעות זו ע"ג זו התחתונה הויא אב הטומאה כעליונה שישב עליה הזב אבל האי דלא נשען של זב עליו אלא נגיעה עליו בלחוד הוי מדף ומפ' במס' נדה דקרי ליה מדף מלשון עלה נדף ומש"ה קרי ליה הכא כנפים דהכנף עופף ברוח וכתיב תדפנו רוח:

טהרות היסטות. דהסטו של זב מטמא בנגיעה וחומרת היסט בזב היינו דשאר טומאות כולן דוקא אם טמא בראש הדף וישב אדם בקצה האחר וכרע האדם את הטמא בכה"ג טמא משום נושא טומאה אבל אם הטומאה כרעה טהור ולגבי זב ל"ש אדם כרע את הזב ל"ש הזב כרע את האדם הכל טמא כדאיתא בת"כ ובפ' ר' עקיבא וכן גזור נמי בע"ה דהא אמרינן בעלמא עמי הארץ כזבים לכל דבריהן ומשום דגבי נבלה ומת הוי טהור קרי ליה הכי טהרות:

כנפים מדפות והסטות. דשתיהן אין מטמאין אלא לטמא אוכלין ומשקין:

וטהרות מעשרות. שיהא בקי בכל דיני תרומות ומעשרות כגון תרומות ומעשר שני ובכורים דאין נאכלין אלא בטהרה, ורש"י ז"ל בפ' עד כמה ובעל הערוך בערך כנף והרמב"ם ז"ל בפ"י ממטמאי משכב ומושב פירשו כנפים טהרת ידים ושכחו הפי' הזה של הירושלמי ותמהני עליהם: