פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:ו

ממי לקח האיש הזה. כלומר נחזי אנן ממי לקח אם התגר לקח מישראל הוי דמאי ואם לקח מגוי הוי ודאי ואמאי תלינן דינא ברוב מכנסו דמשמע דמפיו אין אנו יכולין לדון ניזיל בתר פיו ונישייליה אם מישראל לקח ואם וכו':

ומשני דמיירי בתגר גוי שהגוי התגר היו ישראל וגוי מטילין לפניו ומה שמכר בפנינו הוי של שניהם הילכך תלינן דינא ברוב מכנסו, דגוי אינו נאמן:

דתנינן תמן. במס' כלים פי"ז דפליג ר' יהודה ארבנן ור' יוחנן בן נורי דסברי התם דרמוני באדן לא הוזכרו אלא לקדש בהן כל שהן ור' עקיבא אומר לכך ולכך הוזכרו לשער בהן את הכלים ולקדש בהן כל שהן ור' יהודה סבר דלא מקדשי אלא דמנכרי דהן מא"י ומתעשרין ודאי בכל מקום ורבנן במתני' לא חשבי להו דפשיטא דמתעשרין בכל מקום דהא מחמת חשיבותן אית להו לרבנן דאוסרין אפילו באלף:

באדן. שם מקום:

גבע. שם מקום כדכתיב גבע מלון לנו:

חצירי גבע. כרתי שבגבע פוריי"ש בלע"ז תרגום ואת החציר וכרתי:

במה אנן קיימין. מפ' ואזיל היכי מייתי סייעתא לר' יוחנן דבדמאי עסקינן:

אם בלוקח מישראל בהדא תנינן ודאי. והא קי"ל דרוב עמי הארץ מעשרין הן אלא ע"כ בלוקח מן הגוי ואזיל לטעמיה דרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל וקתני דמתעשרין ודאי הני דוקא משום דחשיבי טובא ומקפיד עלייהו לא עישרן לא המוכר ולא הלוקח הא שאר מילי אפילו בלוקח מן הגוי לא הוי אלא דמאי דאפשר דעישרן ישראל המוכר ותיובתא לר' אלעזר:

ומשני רב שמואל בר רב יצחק דלעולם בלוקח מישראל עסקינן:

ותפתר שהיה אגרונימוס דוחק. כמו אגרדמיס דע"ז שהוא המשער המדות של כל בני העיר ודחק עליו להיות מוכר בזול והתירו בית דין שלא יפסיד שימכור טבלים והלוקח ממנו יחוש ויעשר ובתוספתא דכלים לא מפרש לה הכי אלא כי קאמר ר' יהודה ודאי היינו בלוקח מכותים דכותאי לא מעשרי כלל מאי דמזבני לאחריני דלא חיישי אלפני עור לא תתן מכשול אלא שלא תשים אבן לפני עור להכשילו: