פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:יג

בולבסין. מין עכביות הן והוא וינג'ון כך פי' הערוך:

בשיפה. מין גמי ודוקא הנאגד הוא דאסיר אבל אינו נאגד מבית שאן עצמה היא:

ומינתא. נאגדת בפני עצמה מינטא בלע"ז ובא"י אין נוהגין לאגוד עמה דבר אחר מה שאין כן בבית שאן דאוגדין עמה ירק אחר וזו היא סימנה לענין מעשר:

איסטפניני. בערוך הביאו ולא פירשו:

לעולם. בלא הפסק דלעולם באין מא"י דעולי בבל דבבית שאן אין זורעין בה האיסטפנינים:

וקפלוטות. כרישין שיש להן ראש:

מן העצרת ועד חנוכה. אסורין כדמפ' ואזיל דרובן מהארץ אבל מחנוכה ואילך [עד העצרת] באין רובן מן העיירות של סביבה ושרו:

מר"ה של שביעית ועד חנוכה איסור ספיחין. דבאין מארץ עולי בבל דהיא שמנה ויש בה ספיחין מיד בצאת השנה וכשנתונה א"י רובה ביד ישראל עסקינן אע"ג דאין זורעין אותה צומחין בה ספיחין ומוכרין אותן כאן בבית שאן אבל מן החנוכה ועד עצרת באין מבית שאן עצמה ושרו בשביעית ומן העצרת ועד ר"ה של מוצאי שביעית הספיחין הנמכרין כאן בבית שאן הוא ספק אם באין מארץ עולי בבל דכלה החדש מבית שאן או שמא מבית שאן עצמה הן, וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד דהי' שמטה ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין ע"כ וכמדומה לי שהעתיקו מכאן וק' לי טובא דהא בא"י דעולי בבל מיד למוצאי שביעית שרו ספיחין כדאיתא בשמעתין ובפ' כל זית ואין שנוי כאן אלא בשנה השביעית עצמה ואין הענין בארץ עולי בבל דכולי שתא הוא דאסירי אלא בבית שאן הוא דאיירי וכי נאים ושכיב אמרה הרב ז"ל וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל:

והקישואין וכו'. דבבית שאן אין ניטעין אלו ומן הארץ ודאי נינהו:

ופתחלה. שם קטנית:

הרי אלו בשביעית שביעית. ואסורין בסחורה וחייבין בביעור דחזקת כל המנויין כאן מארץ עולי בבל הן ולא דמו לארצות עולי בבל הקרובין לקיסרין דהנהו ביד של ישראל נינהו והא ישראל וגויים רבים על הכותיים כדאיתא לעיל מה שא"כ הכא דמסורין ביד הגויים וכדפרישית:

מן הבלונקי. סתם ערביים בעלי רומח לונקי רומח כדאמרינן נעצו בו לונביות של ברזל, וחיישינן שלקח מאותם שנכבשו או שמא מארצות שלא נכבשו:

בלוקח מן הגנה. של ישראל: