פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:יא

לוקח ירק מן הגנה. ושל גוי היתה ואי ס"ל דנתקדשה הא ר"מ ס"ל דאין קנין לגוי בא"י ודמי שביעית גמורין הוו והיכי מסרן לגוי והא אסור למסור דמי שביעית לגוי כדאיתא בת"כ ובפ' הפיגם אלא דס"ל דאין בה קדושה דלא נתקדשה:

בית שאן כולה. כל הפלך של בית שאן כדלקמן פרשתא ורציפתא וכו':

אסור לת"ח. למיעבד מילתא דתמיה' להו לאינשי ובפני העם אע"ג דהוא ידע טעם להתיר משום דאינשי מדמו מילתא למילתא והוה לר' למיחש דהא דשרי ר' מאיר לפי שאותה גנה היתה מיוחדת לו בקבלה מרבותיו שאין לה קדושה:

ויתיר את כולה. בתמיה' כלומר ואיך מלאו לבו להתיר כל הפלך ומדיליף ר' מן הכא למישרי לכל פלך העיר ש"מ דם"ל לר' דר"מ לא היה לו לעשות מעשה ברבים אלא ודאי דכל הפלך כולה שריא, וכן פי' רש"י ז"ל בפ"ק דחולין דהעדות הוא דאכלה בלא מעשר והכי מוכח סוגיא דהתם דפריך ודילמא נתן עיניו בצד זה ועישר מצד אחר ומשני לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וסוגיא דהכא מוכחא דבשביעית מודי:

בית שאן וקיסרין ובית גוברין וכפר צמח. כולן מעלי מסין היו לעולי מצרים אבל לא חשיבי כבושה לעולי מצרים וכ"ש לעולי בבל וכיון דלא כבשוה לא אלו ולא אלו נאכל ונעבד כדאיתא בפ' ג' ארצות. והא דגרסינן בפ"ק דחולין גבי הך עובדא דבית שאן הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד בפ' ג' ארצות יתבאר בארוכה בס"ד:

ר' התיר ליקח ירק מיד במוצאי שביעית. בארץ עולי בבל ולא חייש אספיחים דשביעית וטעמא מפרש בפרק כל זית במס' פאה:

מליזין עליו. כמו מלעיזין מוציאין עליו לעז שהיו האיסורין קלין בעיניו:

וכתת נחש הנחושת. בחזקיהו מלך יהודה כתיב:

להתעטר בה. אמר הב"ה נניח מקום לבניהם שימצאו מה לעשות כדי שיגדל שמם: