פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי א:ד:ז

פוטר אדם את טבלו בסאה אחת של טבל. נ"ל לפרשה דוקא בדמאי אע"ג דקתני טבל א"נ טבל מדרבנן קאמר כגון שזרוע בעציץ שאינו נקוב דאילו ודאי דאורייתא נהי דלא חשבינן הכא תרומה גדולה דלא נעקר הגורן אלא אם כן תרמו אותה כדאיתא במסכת מעשרות מכל מקום עשרה דמעשר ראשון נותן על העשרה ללוי דחלקו הוא ואין לו זכות בהן ומן הדין הלוי הוא דמפריש תרומת מעשר מהן דהוא בעליו כדמשמע בתרומות ובפרק הלוקח מן הנחתום ואפילו נאמר דהישראל יפרישנה מכל מקום הט' דלוי הן דחלקו הוא ושוב אין לו זכות בהן והדר מפריש תשע אחרים למעשר שני ואף על גב דפודהו מכל מקום עשרה מפריש ומוציא מביתו ועוד דקאמר והדר עושהו תרומת מעשר למקום אחר והא הוי מן הפיטור על החיוב אלא ודאי בדמאי או טבל דרבנן הוא דמיירי והכי קאמר עולא פוטר אדם את טבלו וכו' כגון שלקח מע"ה עשר סאין דמאי והיינו דקאמר טבלו שהוא טבל לו לפי שמדקדק במעשיו ושומע דברי חכמים ועוד דהפרשותיו הרוב שלו מ"ר ומ"ע לעצמו ואינו מפסיד אף סאה אחת מהעשר סאין דהא מתרומה גדולה מיפטר דלא נחשדו עליה ומעשר ראשון נמי כי מפרישו וקורא בו בעשירית תרומת מעשר הוו להו כולהו חולין מתוקנין הילכך קורא בה מ"ש תחלה כדלעיל ופודה הסאה בפרוטה כדקי"ל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ובזמן הזה אפילו לכתחלה ומשום הכי לא חשיב ליה הפסד והדר קורא עליה מעשר ראשון ומפריש ממנו עשיריתה לתרומת מעשר ואם יש לו הרבה דמאי במקום אחר עושה כולה תרומת מעשר למקום אחר אם ירצה ובדין הוא דליתני וחוזר ועושה אותה ראשון וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר אלא דלא תני אלא מה שיוציא מביתו דלא מצי איהו לזכות בו וה"ה כיון דעולא אתא לאשמועינן דיש לו למעט הפסדו דליתני ועושה עשיריתה תרומת מעשר אלא לאשמועינן דיש בסאה אחת די לאלו וגם לעשות אותה תרומת מעשר לדמאי אחר אם יש לו תנא הכי:

היו לפניו שתי כלכלות של טבל. בפ' בתרא דמכילתין מיתנייא ומפ' בתוספתא דבנטלה תרומתן מיירי ומפרש לרב ששת דהיינו דמאי דכבר נטלה תרומתו דע"ה לא חשיד בה, ולקמן אפ' טעמא דרב ששת:

מעשרות של זו בזו. מעשרות שאני צריך להפריש מכלכלה זו דהיינו מעשר ראשון ומ"ש הרי הן קדושים בכלכלה אחרת השנייה והרי זו שלפני מתוקנת וקתני דדבריו קיימין ולקמן אפרש מאי קמ"ל:

וקתני סיפא אמר של זו בזו ושל זו בזו. מעשרות שאני צריך לתרום מכלכלה זו של א' להוו על אידך כלכלה דהיינו ב' מעשרות של ב' להוו על א' ראשונה מעושרת, ואע"ג דלא הפרישן לאלתר וטעמא דכבר קרא שם ולאלתר שאמר של זו בזו דהיינו מעשרות של ראשונה להוו בשניה אופטרה לה ראשונה לגמרי וכי הדר ואמר של זו דהיינו שנייה להוו מעשרותיה על הראשונה אין בדבריו כלום משום דכבר איפטרה לה ראשונה בדבורא קמא וחלו אשנייה ושוב אין תורמין מן החיוב על הפיטור ומוקמינן לה לקמן בפ' בתרא כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ואפילו תוך כדי דבור לא מצי הדר ביה דכי אמר תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ובתוך כדי דבור מוקמינן לה בפרק כיצד מערימין ובפ' מרובה והכא נמי אע"ג דבתוך כדי דבור קאמר ושל זו בזו אפ"ה לא מהני דמיד בדבור קמא חלים שניהם בכלכלה שנייה ולא הוו בא' מעשר כלל ור' יוסי פליג עליה דר"מ כדאיתא התם בפ' המזמן, ותני עלה בתוספתא לפרושה למתני' וה"ג לה התם היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ונטלה תרומתן ואמר מעשרות של זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו אין הראשונה מעושרת ונוטל שני תאנים ושני עישורין ועישורו של עישור ע"כ, וה"פ בכל כלכלה אית ק' תאנים שנטלה תרומתן והאי גברא בעי לתקונינהו להני ק' של כלכלה א' בתאנים של כלכלת ב' וחושב כשלוקח מכלכלת ב' י' תאנים למ"ר ועוד ט' למעשר שני סגי וטועה הוא דסובר דאין צריך להפריש יותר וקמ"ל תנא דמיחייב תו לאפרושי ב' תאנים יותר על מחשבתו כדי שיהו מתוקנים הני ק' דכלכלת א' ומש"ה תני אין הראשונה מעושרת דפירות כלכלת א' אינה מעושרת כחושבנא דידה עד שנוטל ב' תאנים וכו' יותר וכמו שאפ' דהא אילו היה מפריש הני ק' של כלכלת א' מינה ובה היה מפריש י' למעשר ראשון ונשארין צ' ועוד מפריש ט' לשנייה ונשארין פ"א מתוקנין נמצא שהוציא מק' י"ט מלגאו אבל כאן הוא מפרישן מלבר נמצאין עדיין י"ט נותרים שצריך להפריש עליהן הילכך צריך להפריש יותר ב' תאנים לתקן י"ח ועוד צריך נמי אחרת לשלשה עישורין אחרים לתקן הא' הנותר הילכך בעי שני עישורין ועישור של עישור וק"א בעי כדי לתקנו מלבר דהם ג' עישורין חלוקין זו מזו כיצד צריך חתיכה עשירית מלבר לתקן הט' חתיכות ועישור חתיכה עשירית לתקן החתיכה העשירית ט' חלקים ממנה ועוד עישור של עישור לתקן עישור חתיכה עשירית ובהני עישורין לא אשמעינן תנא הכא תיקון דמ"ש כלל אלא כיון דאשמעינן דטעי איניש בין מלגאו למלבר תו לא צריך, א"נ ה"ק שני מיני עישורין ועישורו של עישור ולאו כרוכלא לחשוב וליזיל הרי לך דאין הראשונה מעושרת עד שיעשה כל זה וכשעשה כל זה אזי נפטרה וה"ה דאפילו בבבא דרישא נמי בעי שני תאנים וכו' אלא משום דבסיפא טעו לאפרושי מן החיוב על הפיטור אשמעינן איך נפטרה קמייתא הילכך כשאמר אח"כ ושל זו בזו הוי מן החיוב

על הפיטור ואין חלין דבריו האחרונים, ום"ל לרב ששת דהך מתני' בדמאי מיתנייא דמש"ה שרי דאילו בודאי בקמייתא עבר בעשה ובסיפא בעשה ולא תעשה בקמייתא עבר בעשה שקבע שמותן באחת והתורה אמרה דתרומה תהוי ראשית שתהא ראשית לקריאת שמא דאחריני ולהפרשה נמי בקמיית' וה"ה למעשר ראשון קמי שני כיון דאית ביה ראשית כדתנן בהדיא בפ' התורם קישות והדר קורא שם לשני ולא בבת א' ולאו הבא מכלל עשה עשה והאי גברא בבת א' קרא שם לכלהו מעשרות אבל לא תעשה ליכא השתא דלא גלי אדעתיה שיקדים להפריש שני שבראשונה לראשון שבשנייה אבל בסיפא דחזר ואמר ושל זו בזו גלי אדעתיה דמעיקרא כי אמר של א' בשל ב' להקדים מעשרות של ראשונה לדידה קאמר הילכך בסיפא עבר בעשה ולא תעשה דנותן חיוב ראשונה בשנייה ושל שניה בראשונה הילכך בדמאי מיירי דשרי להקדים כדאיתא בשמעתין ור' יוסי בר חנינא פליג עליה התם וסבר דבודאי מיירי ועובר בכל הני כדאיתא בפ' בתרא, והשתא פריך רב ששת הכי דיטול ב' תאנים ויעשה אותן שני ויפדם כלומר לדידך עולא דסבירא לך דבסאה א' של עשר פוטר עשר של דמאי למה דקדקו כאן כולי האי והלא אין צריך אלא מכי הפריש י' למעשר שני ונתקנו צ' יטול ב' תאנים אחרים דהא בעי א' ועוד לתקן עשר האחרונים ויעשה אותן עם הצריכין לו מעשר שני והדר יפדם בפרוטה ויעשה אותם מעשר ראשון וחוזר ועושה אותן תרומת מעשר דיש בהן שיעור גם לעשות תרומה על מקום אחר וכ"ש על הני דהכא דהא שרי להקדים שני במקום שצריך לו לעשות ראשון והרי כאן תיקון על הכל ולמה הטריחוהו כל כך וגם אינו משלים ובדין הוא דהוה ליה למימר דקובע עליהם מ"ש על כל השיעור שצריך לק' אלא משום דבעי למימר דקפיד תנא דלא סגי להשיג עשרה בשני תאנים דבעי תאנה ג' לשלש עישורין דלעשרה העודפים סגי למ"ש ולמ"ר ולתרומת מעשר בשני תאנים כלישנא דעולא:

ומשני ר' מנא ואין שני של ראשונה וכו'. בתמיהה כלומר והלא השני שמפריש בשנייה על הראשונה אית בה טבל של ראשון דמחוייב לשנייה וכיון דאית ביה חלק טבל דראשון דשנייה חשיב כמו ודאי וצריך לדקדק המספר ור' חנניה תירץ תרוצא אחרינא:

תמן כדאי שהוא טובל וכו'. דהתם כדאי הוא וראוי הוא לכולה חיובא דקתני בברייתא דכיון דאמר מעשרות של זו בזו קדש לראשון ולשני קדושת הפה כאחת הילכך איהו טובל לראשון ולשני דאיהו אפסיד אנפשיה וצריך לדקדק מאד אבל הכא כשקורא ראשון בשני היינו טעמא דקדושת שני שקדם לראשון נתקן כיון שפדאו והרי אין כאן בתבואה שני וחל קדושתו במעות וכיון שכן יכול הוא לחזור ולעשותו ראשון כן נ"ל פי' סוגיא זו ויש לרבנו שמשון ז"ל פי' אחר בברייתא של שני תאנים ושני עישורין בפ' בתרא ושם אכתבנו בס"ד, והרמב"ם ז"ל כתב זה הדין דעולא בפ"ז דהיל' מעשר גבי ודאי דאין מתחיל הרב לפ' דיני דמאי אלא מפ"ט ואילך וזה הלשון מצאתי בספריו ויש לאדם לקבוע מעשר שני ופודהו ועושהו מעשר ראשון על אותן הפירות או תרומת מעשר למקום אחר ע"כ ונ"ל דהלשון משובש וכך ראוי לתקנו ויש לאדם לקבוע מעשר שני על מעשר ראשון של אותו הפירות ופודהו ועושהו תרומת מעשר על מקום אחר וכתב עליו הראב"ד ז"ל א"א היינו סבורים לומר שכשם שאין תורמין ממנו על מקום אחר מחויב תרומה כך אין מעשרין ממנו על מקום אחר שמחויב מעשר וזהו מן הפיטור על החיוב עד שמצאתי אותו בירושלמי בספ"ק דדמאי ובמעשר עושה כן אבל לא בתרומה ונראה הטעם מפני שכולן באין מכח מעשר ע"כ ואיני שומע לו דהא סוגיין לא מתפרשא אלא בדמאי ולא בודאי כדפרישית ועוד ק' דהיכי מפרש לה למימרא דעולא דאי כשנטל י' למעשר ראשון לא קרא שם לתרומת מעשר אלא קורא מיד שם למעשר שני א"כ הוה ליה מקדים ועוד היכי קאמר עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר והלא לתיקון מעשר ראשון גופיה מיבעי ליה, ואי מיד כשנטל מ"ר קרא שם תרומת מעשר א"כ היכי קורא בפדויה שם לתרומת מעשר למקום אחר והא תנן בפ"ק דתרומות בהדיא אין תורמין ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ואם תרם אין תרומתו תרומה ועוד אפ' זה בס"ד בפ' בתרא והאמת מה שפירשנו: