פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי א:ד:א

מערבין בו. עירובי תחומין ועירובי חצרות אם הוא פת:

ומשתתפין בו. שתופי מבואות ואע"ג דבעינן סעודה ראויה לו מפ' בפ' בכל מערבין הא נמי חזיא ליה דאי בעי מפקר להו לניכסיה והוי עני וחזי ליה:

ומברכין עליו. פי' רש"י ז"ל בפ' במה מדליקין ברכת המוציא והיינו שלשה שאכלו כאחת וא' מהם עני ואוכל דמאי מברך ברכת המוציא ומוציא את אחרים:

ומזמנין עליו. ומברך האוכלו ברכת זימון להוציאן ידי חובתן ומפ' טעמ' בפ' ג' שאכלו דאי בעי מפקרי לניכסייהו ומצו לאכול דמאי גבי האי אבל אי הוי ודאי אין מזמנין עליו דאין קבע וחיבור בדברים האסורים לאכילה מפני שאין רשאין להתחבר עמו בחבורה אבל האוכל מהן ואפילו ודאי טבל אע"פ שאינו רשאי חייב לברך המוציא וג' ברכות וכן דעת הראב"ד ז"ל ורבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל סובר דלהכי תני ומברכין עליו דהיינו גבי ברכת המזון ולאשמועינן דוקא דמאי אבל ודאי אין בו ברכת המזון דאין זה מברך אלא מנאץ ואין חפץ לה' באותה ברכה שאין האכילה הזו מזון אלא כוס התרעלה. והרשב"א ז"ל הסכים לדברי הרמב"ם ז"ל וסייעו מן המשנה הזו בפ' ג' שאכלו ודבריו נכונים דאלו לפי' רש"י ז"ל אמאי תני מברכין לענין המוציא דאם שמעו הברכה וכיוונו לצאת פשיטא דיוצאין ועוד דאין מברכין דקתני היינו בג' ליתני מזמנין ומברכין דלישתמע דבג' מיירי ונסתלקה השגת הראב"ד ז"ל:

ומפרישין אותו ערום. אדם ערום מפריש מעשרותיו של דמאי בין מ"ש בין מ"ר וה"ה דפודין מ"ש של דמאי ערום דאין טעון ברכה כדמפ' בגמ' ואילו ודאי לא דכיון דערום הוא לא מצי מברך דכתיב לא יראה בך ערות דבר:

ובין השמשות. מה שאין כן בודאי כדתנן בפ' במה מדליקין ספק חשכה ספק אין חשכה וכו', ובגמ' מייתי לה וטעמא דרוב ע"ה מעשרין הן:

ואם הקדים מ"ש לראשון אין בכך כלום. ולא עבר אמלאתך ודמעך לא תאחר אבל בודאי אסור להקדים כדאיתא בפ' התורם קישות ובפ"ק דתמורה ואם הקדים מעכב את הוידוי כדתנן בפ' בתרא דמ"ש:

שהגרדי סך. שהאורג סך שלא תזיק לו האריגה:

והסורק. קארדאדיי בלע"ז. ובגמרא מפרש מאי שנא גרדי מסורת: