פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי א:ג:ו

עבדת טמורה גבון תלתא יומין. היתה נחבאת עמהן ג' ימים:

אתמלכון מחזרתה למרה. נועצו בלבם להשיב לבעלה על שלא רצתה לאכול תר' איעצך אימלכינך:

ותיסרי מערתא. ותבאש המערה:

אזלת וקמת על תרעא דמרה. הלכה ועמדה על פתח אדוניה:

שריית מנהקת. התחילה לצעוק:

מתקנן אינון אמרו ליה אין. על שלא היו של ודאי כדמפ' ומותר לתתן לבהמה כדתנן במתני' אמרו ליה הכי. א"נ אם נקרו אותן מצרורות קאמר:

דהיא מחמרת על גרמה. דאולי לקחום מתחלה לאכילה לאדם וחייבין לעשרן והקב"ה העיר לבה שלא להכשיל לר' פינחס ואפילו בשוגג ואפילו ע"י בהמתו דאין הב"ה מביא הקלה לצדיקים ואפילו ע"י בהמתן וכך מפורש בהכל שוחטין: