פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי א:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Demai 1:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Demai 1:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →הדמאי אין לו חומש. קולי דמאי קא חשיב ואזיל בפירקין:
אין לו חומש. הפודה מעשר שני שלו של דמאי אינו מוסיף חומש מה שאין כן בודאי דפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש כדתנן בפ' המוליך ובפ' הזהב ואיכא מ"ד בגמ' דמתני' אפילו בתרומת מעשר של דמאי תנן דזר האוכלה אין משלם חומש לכהן ופליגא אמתני' דהזהב:
ואין לו ביעור. מ"ש של דמאי בשנה רביעית שמתבערין כל המעשרות מן הבית כדתנן בפ' בתרא דמ"ש בדמאי הקילו דאינו מחוייב וקס"ד דהקולא היא דאין קורין בשעת ביעורו פרשת וידוי ובגמ' מפרש לה:
ונאכל לאונן. מה שאין כן בודאי דכתיב לא אכלתי באוני ממנו ובמס' זבחים פ' טבול יום מפרש מאי ניהו אונן דנאסר בקדשים:
ה"ג ונכנס לירושלים ויוצא. וכן גריס רבינו שמשון ז"ל מה שאין כן בודאי דתנן התם בפ"ג פירות נכנסין לירושלים ואינן יוצאין וקלטו להו מחיצות ובדמאי הקילו שיכול להוציאו ולפדותו אע"פ שנכנס. והרמב"ם ז"ל כתב בפ' שני דהלכות מ"ש מעשר שני שנכנס לירושלים אפילו של דמאי אסור להוציאו וכו' ופי' משנתינו ביצא דיעבד ופן פסק שם פירות דמאי אע"פ שנגמרה מלאכתן ועברו בירושלים ויצאו פודין מעשר שני שלהן בחוץ והוא ז"ל גריס ויצא דיעבד. ולגירסת רבינו שמשון והרא"ש ז"ל ה"ק אם הוצרך ליכנס לירושלים נכנס ודמיו עמו אע"פ שדעתו לצאת ויוצא ואפילו לכתחילה ובפ' לא יאמר מפ' דכי אמרינן והדמאי נכנס ויוצא ה"מ פירות טבולים לדמאי אבל דמאי גופיה דהיינו שהפריש מ"ש ממה שלקח מע"ה כיון שנכנס בעין כבר תפסתו מחיצה וכדברי הרמב"ם ז"ל:
ומאבדין את מיעוטו בדרכים. בגמ' מפ' ליה:
ונותנו לע"ה. אמיעוט קאי שהוא פחות מגרוגרת מה שאין כן בודאי דאין מוסרין ודאי לע"ה כלל שמא לא יאכלנו בקדושת מעשר שני:
ואוכל כנגדו. כשמוסר המיעוט לע"ה צריך לאכול פירות אחרים כמותו בירושלים בתורת מ"ש דומיא דכל הנהו יאכל כנגדן דקתני בפ"ק דמ"ש כנ"ל וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהל' מעשר שני ור"י מסיפינטי ז"ל פי' דקאי אהא דתנן במעשר שני פ"ג מי שהיו לו מעות מ"ש בירושלים והוצרך להן ויש לחברו פירות אומר לחברו מעות הללו מחוללים על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכיו במעותיו ואשמעינן הכא דלא יאמר כן לע"ה אלא בדמאי וזהו ונותנו לע"ה ואוכל כנגדו וטעמא דכיון דע"ה בירושלם הוא מה לו לאכלן בעיר ולא אחמירו רבנן:
כסף על כסף. אם מ"ש של דמאי חללו על כסף יכול לחלל אותן מעות של כסף על מעות כסף אחרים מה שאין כן בודאי דאין מחללין כסף על כסף ואפילו מדוחק וכתב הרא"ש ז"ל דהא דשריא הכא בדמאי כסף על כסף היינו מדוחק:
ונחושת על נחושת. דפרוטות נחושת חשיבי פירא לגבי כסף כדתנן בהזהב ופירא אפירא לא מחללינן ובדמאי הקילו:
כסף על נחושת. דהוי טיבעא אפירא וכ"ע מודו דטיבעא אפירא לא מחללינן בודאי ועוד שהפרוטות מחלידות ומתעפשות ובדמאי הקילו ואפילו שלא מדוחק:
ונחושת על הפירות. ואפילו חוץ לירושלם והוי פירא אפירא דבודאי לא מחללינן ועד כאן הוי סתמא:
ויחזור ויפדה את הפירות דברי ר"מ. הך קולא מיקל ר"מ טפי בדמאי דאע"ג דקי"ל התם דהלקוח בכסף מ"ש אינו נפדה טהור ברחוק מקום בדמאי הקלו שיכול לפדות את הפירות ברחוק מקום ואע"פ שהן לקוחין בכסף מעשר והא דקתני יחזור משום דמעיקרא היו פירות ופדה אותן כבר בכסף וחוזר עכשיו בדרך ההוא ורבנן פליגי עליה דאינו רשאי אלא יעלה הפירות ויאכלם בירושלם כדין ודאי דלאיסור לקוח חששו משום דמדאורייתא הוי איסוריה כדאמרינן התם וכן פי' רבינו שמשון ז"ל והרמב"ם ז"ל פ"ד דהל' מעשר שני והרא"ש ז"ל: