פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי א:א:א

הקלין שבדמאי גר' בפ' בתרא דמעשר ומייתי לה נמי בפ' בתרא דסוטה תניא יוחנן כהן גדול גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה עמד ותקן שכל חבר הלוקח תבואה ממי שאינו נאמן על המעשרות שיפריש ממנה מעשר ראשון ויפריש מן המעשר תרומת מעשר ויתננו לכהן משום דתרומת מעשר לזרים במיתה כתרומה והמעשר ראשון יעכב לעצמו ויפריש מעשר שני בשנותיו ויאכלנו בירושלים או יפדנו ומעשר עני בשנותיו ויעכבנו לעצמו דכיון דספיקא הוא לא יהיב ליה ללוי ולעני דהממע"ה וכתב הרא"ש ז"ל ולא רצה לתקן למכור תרומת מעשר לכהן דחיישינן אי משהי לה ישראל גביה עד שיזדמן לו כהן שיקננה דילמא אתי בה לידי תקלה וקתני במתני' דה"מ בשאר פירות חוץ מאלו השנויין כאן אבל באלו הפירות השנויין במשנתנו כשלקחן חבר מע"ה קילי ולית בהו משום דמאי ולא בעי עשורי ובגמ' איפליגו בה אמוראי אי טעמא משום הפקר הילכך אפילו ודאי נינהו נמי פטירי או משום דלא חשיבי בעינייהו דע"ה ומעשרי להו ומהימני עלייהו וא"כ כי ודאי נינהו בעי עשורי שבדמאי יש מפרש דין מאי ספק מעושר ספק אינו מעושר וי"מ לשון דמע כמו מדומע משפחה שנטמעה ואל"ף בחילוף עי"ן כמו לחם מגואל מגועל והוא לשון עירוב ובגמ' מעשר שני מפ' דמי דתקן דמי דלא תקן לשון דמיון כמו דמי לבר אלהין כלומר דמי למתוקן ולאינו מתוקן למתוקן במתני' כל הני קולי דפרקין ולאינו מתוקן כל הני חומרי דכולה מכילתין:

השיתין. מפ' בפ' כיצד מברכין מין תאנים והכ' מפ' אותן שיוצאין מתחת העלין דגריעי ובלשון ערב שמם גימיז וכן פי' הרמב"ם ז"ל שהתאנים הטובים יוצאין למעלה מן העלין וגר' במס' שביעית תניא רשב"ג אומר מהוצאת העלין עד הפגין חמשים יום מן הפגין ועד השיתין נ' יום מן השיתין ועד התאנים נ' יום:

רימין. התם מפ' כנדי ומפרשי שהם נישפורא"ש בלע"ז שגרעיניהן קשין כאבנים ומש"ה קרי להו כנדי כדאמרינן פ' אלו טרפות דקיימן כנדי כנדי טינרי טינרי והנכון שהן דומיש דאמרינן בפ"ק דכלאים שדומין לזתים ולשיזפין וקרי להו רימין מפני שמצוי בהן רימה ואין בהן אלא הגרעין שהאוכל מועט:

עוזרדין. מפ' התם טולשי וקורין אותן בלע"ז שורבאשי:

בנות שוח. מפרש התם תאני חיוורתא ובגמ' נאריך בו בס"ד:

ובנות שקמה. מפ' התם תאני דולבי תאנה המורכבת בערמון כדאמ' בר"ה פ' אם אין מכירין ערמונים דולבי וערמון תר' דלוב:

ונובלות תמרה. מפ' בגמ' שגרועין כל כך שאין נמכרות עם התמרים ובתוספתא פליגי תנאי בנמכרות עמהן אי חשיבי אי לא ומפ' בפ' כיצד מברכין ר' אילעא ור' זירא חד אמר בושלי כמרא פירוש תמרים שרופי חמה שבשלן ושרפן החום ויבשו קידם זמנן מלשון עורנו כתנור נחמרו כפי' רש"י ז"ל וי"מ שאין מתבשלין באילן ומלקטין אותן ועושין אותן כומר בארץ ומתבשלין וחד אמר תמרי דזיקא תמרים שהשירה אותן הרוח לארץ:

גופנין. מפרש התם שילהי גופני הוא מין ירק ובריש תוספתא דכלאים משמע שדומין עלין שלו לכרפס דתניא הכסבר והגופנין והכרפס אע"פ שדומין זה לזה. בושלי כמו שוליא דנגרי תלמיד הגפן שדומין פריו ועליו כגפן הכי מפרש הכא שמירה והוא שקורין בלשון לע"ז פינוג'ו ובלשון ערבי קרוי שומר וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו מין ירק דומה לשבת:

נצפה. מפרש בפ' כיצד מברכין דהיינו צלף וכייל הני ד' מינין עלין ותמרים דהיינו הלולבין הרכין שעולין בו בניסן ואייר שזקופין כתמר באותן הימים ואביונות דהיינו הפרי שבו וקפרסין הן הנרתקין שבהן הפרחים נסגרין לתוכן ועולין מהן כדתני התם על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אימר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ ואסיקנא הקפריסין אפילו שומר לפרי לא הוו הילכך אף בהן אומר בורא פרי האדמה ומוכח בגמ' דהני תמניא מיני דקתני סתמא בהו דפטירי דוקא בגליל הוא דקתני דפטירי אבל העולין בערי יהודה חייבין ובהכי מצינן לתרוצי מתני' דמס' מעשרות דתנן התם צלף מתעשר וכו' אליבא דר' יוחנן דקסבר דהני דמתני' אפילו ודאי נמי פטירי ואמר לך ר' יוחנן ביהודה הוא דמיתנייא אי נמי מודי ר' יוחנן בנשמרים:

האוג. הוא אילן שפריו אדום כדתנן בפ"ק דמעשרות האוג והתותים משיאדימו וקורין לו סומקי בערבי:

והחומץ. מפרש טעמא בגמ':

והכסבר. כוליינדרו בלע"ז גד לבן תרגום ירושלמי כסבר חיוור וביהודה הוא חמוץ מאד ואינו ראוי לאכילה בעיניה כדאיתא בגמ' וגבי מעשר בעינן מאכל אדם ומפרש בגמ' דהני ג' מינין אוג וחומץ וכוסבר ביהודה הוא דפטורין ובגליל חייבין:

חוץ משל דיופרא. מפ' בריש עושין פסין אילן העושה דיו פירות בשנה שטוען שתי פעמים פירות שיתין בשנה:

רימי שקמונה. שם מקום והנהו חשיבי:

המוסטפות. שנתבשלו באילן עד שנתבקעו וקרי להו כן דנראין דנתבקעו בסייף: