פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ד:ד:ח
Sirilio on Yerushalmi Challah 4:4:8 (Sirilio on Jerusalem Talmud Challah 4:4:8) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →ומשני דהכא בחו"ל היינו סוריא דחייבת במעשרות ושביעית כדאיתא בפ"ק דגיטין וקסבר ע"ה כיון דמעשרותיה מדרבנן שרי להקל בהן ומיקל נפשיה אבל בארץ ליכא למיתלי ומתירא דאימת קדשים עליו:
אית תנאי תני הירדן מא"י הוא. ר' שמעון בן יוחאי הוא דאמר הכי בפ' מעשר בהמה:
הירדן מחו"ל. ר' יהודה בן בתירא הוא שם:
גבול בפ"ע. ואינו לא מן הארץ ולא מחו"ל ור"מ הוא שם:
והערבה והירדן וגבול. בסוף פרשת דברים ומשמע דהירדן וגבולו מכנרת הכל נמשך אחר כנרת:
כי אתם עוברים את הירדן ליכנס אל הארץ כנען. אחר עברתו ובפ' מעשר בהמה דייק הכי הארץ ארץ כנען ולא הירדן ארץ כנען:
והירדן יגבול אותו לפאת קדמה, בספר יהושע בגבול בנימין ומשמע והירדן יגבול עצמו משמע שהוא גבול בפ"ע:
והוא שיהא במקום אחד. כלומר ובמה אמרו שהוא גבול בפ"ע כשהוא מכונס במקום אחד דאז חשוב ומפסיק כגון לענין מעשר בהמה שאם יש לו חמש בהמות מכאן וחמש מכאן וירדן באמצע אין מצטרפות ופטורות כדאיתא התם אבל אם נחלק בטל חשיבותו התם ואינו מפסיק:
ירדן שנטל מזה ונתן לזה וכו'. כדמפ' ואזיל במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה כסוריא שחפר לצד א"י ונשאר מעבר שלו הראשון לצד סוריא בענין שנתראה לצד סוריא חזקתו מועלת למעשרות ולשביעית אין לו למה שהותיר קדושת א"י לענין מעשרות ולא לענין שביעית כא"י אלא כדין סוריא דתנן בשביעית עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר וכן לענין מעשרות ואין תורמין מפירותיה על פירות הארץ דקסבר דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש וכן אם חפר לצד סוריא ונתן לצד ארץ ישראל חזקתו מועלת ויש לו קדושת הארץ וחייב במעשרות ובשבעית:
לחזקות ולביעור ולמעשר בהמה, קסבר ריש לקיש דכי אמרינן מה שנתן נתן אין צריך לומר לענין קדושה אלא אפילו ליחשב אפרכיות הוא דאמרו לחזקות דתנן בפ' חזקת הבתים שלש ארצות לחזקות יהודה ועבר הירדן וגליל וכו' כדאיתא התם וקמ"ל הכא דאם נתעקם הירדן פרסאות רבות בענין לצד אותו הרוח שהיה יושב והרי הוא עומד עתה מן הירדן ולפנים יש למחות ואילו לא מיחה הוייא חזקה:
ולביעור. דתנן בפ' הפיגם שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל וכולה כדאיתא התם:
ולמעשר בהמה. דתנן בפ' מעשר בהמה והירדן מפסיק למעשר בהמה ואשמעינן דאם נתעקם בתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקרא:
שמשך עפר, כי אמרינן דמה שנטל נטל ומה שנתן נתן היינו שחפר הארץ ומשך העפר בענין שקבע מקומו אבל אם מחמת תגבורת המים הלך במקום אחר לא קביע והדר לדוכתיה: