פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ב:א:ה
Sirilio on Yerushalmi Challah 2:1:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Challah 2:1:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמח לחה. דפריך ר' עקיבא לר' אליעזר ממה שמצאו בכניסתן לארץ מייתי, פי' קמח לחה חדשה ונראה בעיני דודאי ידע מתני' דקידושין (דף לו:) דפליגי תנאי אי מחייבי בחדש בי"ד שנה דר' ישמעאל סבר מושבותיכם בכ"מ שאתם יושבים משמע ולר' עקיבא מיבעיא ליה בכניסתן דהוי גידולי גוי ופשיט ליה דאסור ונקטינן דחדש אסור בשל גוי וכן כ' התוס' פ"ק דקידושין (דף לז. בסד"ה כל):
ואפילו יבשה. ישנה של אשתקד קסבר דכולהו תבואות חדש וישן אסורין קודם לעומר דהשתא. והקשה רבינו שמשון ז"ל ותימה גדול למה לא התירן העומר של אשתקד ושמא משום דלא חל איסור דחדש עד השתא וגם לא קרב העומר במדבר דביאה כתיב בה ואז נאסר הכל ואפילו ישן ואפילו יבשה ומחוברת:
ואפילו יבשה וקצורה. כלומר בין יבשה בין קצורה:
ופריך מעתה אפילו חטים בעלייה. שהביאום עמם והצניעום בעלייה:
וא"ל אני אומר דלא אכלו ישראל מצה בליל פסח. בשנה ההיא מתבואה:
תהית בי. נתחרטתי על שלא הקשיתי לו דהא עשה דוחה ל"ת אתי עשה דבערב תאכלו מצות ודחי לא תעשה דחדש:
אלא א"כ כתובה בצדה. דגמרינן מציצית דסמיך אלאו דשעטנז ור' יוסי פליג אכולה תלמודא דילן דקיי"ל דעשה דוחה ל"ת אע"פ שאינו כתוב בצדו כדאיתא פ"ק דיבמות. ומדברי התוס' פ"ק דקידושין (דף לח. בד"ה אקרוב) משמע דלא פליג אלא משום דתאכלו מצות נאמר במצרים לפני הדבור ואיסור חדש נאמר בסיני דהיינו לאחר הדיבור ולא אתי לפני הדיבור לסתור לאחר הדיבור:
ממה שהיו תגרי גוים מוכרין להם. אליבא דר' יוסי משני דסבר כר' ישמעאל ואכלו ממה שתגרי גוים מוכרין להם:
כר' ישמעאל. דאמר לא נאסרו בחדש עד לאחר ירושה וישיבה:
כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד וכו'. וגבי חדש כתיב כי תבואו ואע"ג דכתיב מושבותיכם גמר מנסכים דהוי לאחר י"ד והכא נמי לאחר י"ד דלר' עקיבא דאסיקנא דסבר דחדש אסור מיד פשיטא דלא אכלו מצה וטעמא דר' ישמעאל מפ' לה בקידושין פ"ק הנ"ל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה והיינו מלך ובכורים אף כולם לאחר ירושה וישיבה ולא הוו שני כתובים הבאים כאחד דהתם מצריכינן להו:
ולאו בי"ו. ר' בון פריך לתנא דר' ישמעאל דסבר דאכלו מצה מן החדש דהא כתיב ממחרת הפסח דהיינו מחרת אכילת הפסח דאכלוהו בליל ט"ו ומצות וקלוי אכלו בי"ו מדכתיב מצות וקלוי הא מעיקרא לא מצו אכלי ור' אליעזר בר' יוסי משני ליה דאשכחן דקרי לט"ו מחרת הפסח דהא כתיב ממחרת הפסח יצאו ובט"ו יצאו וע"כ מחרת שחיטת הפסח הוא ואדרבה מכאן ראיה לר' ישמעאל ובפ"ק דקידושין (דף לז:) פריך הך קושיא לר' ישמעאל ומשני דקרא לא קאמר דמעיקרא לא מצו אכלי אלא דלא הוו צריכי אלא בשחסר להם: