פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ב:א:י

דתנינן תמן ר' יהודה פוטר במים וכו'. משנה היא בפ' בתרא דביצה והכי תנן לה האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח הרי אלו כרגלי שתיהן ר' יהודה וכו' ופירש"י ז"ל האשה ששאלה מחברתה תבלין לקדירתה ומים ומלח לעיסתה הרי אלו הקדירה והעיסה כרגלי שתיהן ואין מוליכות הקדירה ולא העיסה אלא למקום ששתיהן יכולות לילך דביו"ט שאלה וקנו התבלין והמלח והמים שביתה אצל בעליהן שאין בהן ממש אין ניכרות בעיסה ע"כ. והכא צריך לומר דחשיבי אוירא ואפילו מים בכלי לשתות אע"ג דבעין הן נמי פטר וס"ד דר' חגי לפרש הכא דקתני אין בהן ממש ולא קתני לפי שאינן בעין ומשו"ה כי אינה גוששת פטורה מן המצוה דמפסיק אוירא:

מיחלפא שטתיה. אי חשיב אוירא כ"ש דמיחייב ואפילו דאורייתא ואפילו אינה גוששת דכך אינה גוששת כמו גוששת דאוירא הוא ועציץ נקוב המונח על גבי יתידות דמודו ביה כולי עלמא דחייב דאורייתא:

ותניא. אליבא דר' יהודה דכי לא היתה הספינה גוששת דמדרבנן הוא דמחייב במעשרות כדין עציץ שאינו נקוב וכיון דבנקובה עסקינן וכאוירא דא"י דמיא ומנחה מ"ט דר' יהודה אלא ליתא לדר' חגי וטעמא דר' יהודה היינו כפי' רש"י ז"ל ודוקא שנבלעו שאין ניכרין בעיסה אבל הכא דאיתנייהו בעין חשיבי:

מה בינו לבין הספינה. דלא אשכחן בכולא תלמודא דלפלוג גבי עציץ נקוב דבעינן גושש ומ"ש גבי ספינה דפליג דהא אוקימנא דבנקובה עסקינן כדפרישנא במתני':