פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה א:ה:א

שעשה שאור. שעשה כל העיסה שאור:

לחלק. ויש בה כדי חיוב חלה אלא שדעתו לחלקה לכמה עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור:

חייב בחלה. טעמא מפ' בגמ' וגבי נשים אם אין בכל אחת כשיעור ה' רבעים אע"פ שבצירוף כולן יש שיעור:

פטורה מן החלה. טעמא מפ' בגמ':

בזמן שהרועים אוכלין ממנה. בגמ' פליגי בה אמוראי:

חייבת בחלה. דלחם קרינן ביה:

ומערבין בה. עירובי חצרות להוציא מבתים לחצר שכל בית ובית רשות לכל אחד בפ"ע והחצר רשות לכולן וצריכין עירוב להוציא כ"א מביתו לחצר:

ומשתתפין בה. שתוף קרי דמבוי שחצירות הרבה פתוחות לו כל החצרות שבתלמוד לפני הבתים הן ויוצאין דרך החצר למבוי ומן המבוי לרה"ר והמבוי רשות לכולן ואסורין בני המבוי זה על זה לטלטל מן החצר למבוי עד שישתתפו:

ומברכין עליה. המוציא:

ומזמנין עליה. שלשה שאכלו כאחד:

ונאפת ביו"ט. משום חלק הרועים ובגמ' מפרש לה:

ויוצא בה ידי חובתו בפסח. לילה הראשון של פסח שהוא חובה לאכול מצה דכתיב בערב תאכלו מצות ושאר הימים אם רצה לאכול שאר דברים ולא לחם הרשות בידו:

ואינה נאפת ביו"ט. קסבר כר' יוסי הגלילי דאמר לכם ולא לכלבים:

מטמאה טומאת אוכלין. דטומאה קלה עד לכלב כדאיתא בפסחים פת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם מטמאה טומאת אוכלין עד שתפסל מלאכול לכלב: