פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים ב:ו:ט

אנדרוגינוס. יש בו נקבות כנקבה ויש בו זכרות כזכר:

יש בו דרכים שוה לאנשים. יפה פירשה רבינו שמשון ז"ל והנני כותב לשונו בטעמו:

מטמא בלובן כאנשים. דספק איש הוא ואיש מטמא בלובן כדאמרינן פ' בנות כותיים דזוב דמי למי בצק של שעורים וללובן ביצה המוזרת:

ונושא אבל לא נישא כאנשים. האי תנא סבר אנדרוגינוס ספיקא הוא כדמוכח כולה שמעתין והשתא לאיזה ענין תני נושא אבל לא נישא אם לענין שאם קידש אשתו צריכה גט ואם נתקדש לא בעי גט הא ספק אשה הוא אלא לענין תרומה איירי כדאמרינן בסוף הערל לריש לקיש דתנן התם ר' יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל אוכלת בתרומה ובגמ' אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואינו מאכילה בחזה ושוק ומפ' התם דאין מאכילה בתרומה בזמן חזה ושוק דקסבר ריש לקיש אנדרוגינוס לר' יוסי ספיקא הוא מאכילה בתרומה בזמן הזה אבל לא בזמן חזה ושוק דאורייתא ופריך עלה מהא דתנן התם אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא מדקתני נושא ש"מ דחשיב ליה זכר ודאי ומשני תני אם נשא דיעבד ואפ"ה אבל לא נישא דיעבד דאם נישא לכהן אינו מאכילו בתרומה דרבנן והיינו טעמא דהחמירו עליו אם נשא משום דאם הוא זכר חייבין עליו סקילה כזכר לכל הפחות ממקום אחד ואיכא מאן דמחייב עליה התם משני מקומות ולמאי דמותיב מינה התם לריש לקיש קשה דתקשי ליה ברייתא דהכא דקסבר ספק הוא וקתני נושא ושמא לא שמיע ליה:

ואינו מתייחד עם הנשים. משום ספק איש ויחוד אסור כדאיתא בפ' בתרא דקידושין:

ואין ניזון עם הבנות. בנכסים מועטין כדאיתא בריש מי שמת שהנקבות דוחות אותו אצל הזכרים:

ואינו נעטף ומספר כאנשים. כלומר אינו נעטף כאנשים ומספר כאנשים וכוללן לפי שטעם אחד לשניהן דדרך אשה לעטוף את ראשה ולכסותה בצינעה ובצעיף ואין דרך איש כן. דרך איש לספר ואין דרך אשה כן אלא מגדלת שער כלילית ובעי שינהיג עצמו בתספורת ומלבושים כעין איש שלא יבוא לינשא אם יתראה כאשה וחשו לינשא יותר מלישא כדפרשי' אבל אין לפרש דתנא מספר כאיש משום פאות דהא תנא ליה סיפא:

ואינו מטמא למתים. אם הוא כהן ולא כאשה כהנת דלא הוזהרו על כך כדדרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן:

בל תקיף. הקפת הראש:

בל תשחית. פאת זקן וכולהו ילפינן פ"ק דקידושין דאנשים חייבין ונשים פטורות:

וחייב בכל מצות וכו'. ואפילו במצות עשה שהזמן גרמה כגון שופר וסוכה ולולב:

מטמא באודם. אשה מטמאה באודם כדילפינן פ' שני דנדה:

ואין זקוק ליבום. וכן כתוב בכל הספרים ומשמע דאיירי כשנתקדש לאחד מן האנשים ומת האיש ויש לו אחים דפטור מן החליצה ומן היבום מידי דהוה אאילונית דדרשינן בפ"ק דיבמות אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת אבל אי איפשר לפרש כן דא"כ מאי כנשים אדרבה נשים זקוקות הן אלא ה"ג ואינו זוקק ליבום כנשים דאם אין יבם אחר אלא הוא היבמה מותרת לשוק ופטורה מן החליצה ומן היבום ואפילו הוא איש דנושא מידי דהוה אסריס דתנן פ' הערל דבין לר' אליעזר בין לר' עקיבא אין לו רפואה ולא היתה לו שעת הכושר והיינו כנשים דאין אשה זוקקת אשת אחיה:

ואין חולק עם הבנים. בנכסים מרובים שהזכרים דוחין אותו אצל הנקבות כדאיתא בריש מי שמת:

ואינו חולק בקדשי המקדש. דאשה אינה חולקת אפילו בחזה ושוק דלכל בני אהרן כתיב ולא בנות אהרן ולענין חלוקה כתיב כדדרשינן בפ' האיש מקדש אי נמי כדדריש התם איש ולא קטן וה"ה איש ולא אשה:

ופסול לכל עדות. דאשה פסולה לעדות כדדרשינן בפ' שבועת העדות:

ואינו נבעל כנשים. בעבירה כגון כל איסורי עריות כגון בתו בת בתו ואחותו וכיוצא בהן ובלאו הכי משום זכר אסור ליבעל למאן דמחייב בשני מקומות בסוף הערל אלא פלוגתא היא ואיצטריך הכא למאן דלית ליה:

ופסול מן הכהונה. נפסל מן התרומה אם הוא כהן דבת כהן שנבעלה לפסול לה פסלה כדאמרינן ביבמות פ' אלמנה:

וחייב על הנזקק. כדתנן פ"ק דב"ק והנשים בכלל הנזק ויליף לה מקרא בגמ':

ואמו יושבת עליו דם טהר כנשים. ימי טומאת שבועיים:

וכאנשים. מ' יום דטהר הכא לחומרא והכא לחומרא ומקולקלת למניינה אם תראה יום ע"ה ותראה יום פ"א:

ונוחל בקדשי הגבול. כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה אם הוא כהן ומעשר ראשון אם הוא לוי ותנא נוחל ולא תנא חולק לפי שאין חולקין לו תרומה בבית הגרנות אלא משגרין לביתו כדאיתא בפ' נושאין על האנוסה:

הריני נזיר שזה איש ואשה. כלומר שזה איש או אשה:

ואין חייבין על טומאתו. על ביאת מקדש ואפילו ראה לובן ואודם כאחת כדאמרינן בהמפלת:

ואינו נערך. לא כערך איש ולא כערך אשה כדדרשינן פ' המפלת:

ואינו נמכר בעבד עברי. משום דקטן אינו נמכר בעבד עברי וגדולה אינה נמכרת באמה העבריה הילכך לא איפשר:

שאין זה איש ואשה. כלומר שאין זה איש או שאין זה אשה:

ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה וכו'. בסוף הערל מייתי לה אהא דתנן התם ר' יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וקאמר רב בגמ' ליתא למתני' דחשיב ליה ר' יוסי זכר מקמי ברייתא דהכא דחשיב ליה ספיקא ותימא דא"כ ר' יוסי דהכא היינו ת"ק ועוד מאי אבל טמטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה אנדרוגינוס נמי כן הוא ודוחק לומר דנקט אינו כן משום דטמטום ספק שלו יכול להתברר אם נקרע דאם נמצא זכר הוא זכר ודאי ואם נמצאת נקבה הרי היא נקבה ודאית מה שאין כן באנדרוגינוס דלעולם הוא עומד בספק ואין הלשון משמע כן כלל אלא יש לפרש דאנדרוגינוס לר' יוסי ג' ספיקות יש בו ספק בריה ספק איש ספק אשה ונפקא מינה דאמו יושבת עליו לזכר ולנקבה ולנדה וה"נ שמעינן ליה לר' יוסי גבי כוי פ' אותו ואת בנו דתניא התם ר' יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה דיש בו ג' ספיקות ספק בריה ספק חיה ספק בהמה ונפקא מינה שאם אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה דהוי נזיר וכן באנדרוגינוס נפקא מינה להכי אם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר דאלו ת"ק לא אמר אלא שאין זה איש ואשה אבל שאין זה לא איש ולא אשה ולא בריה לא קאמר ור' יוסי מוסיף דאפילו אמר הכי הוי נזיר ואיפשר נמי דס"ל לר' יוסי דההורגו נמי אינו נהרג עליו ואינו מטמא אפילו בלובן ואודם והכי נמי אשכחן בפ' בתרא דיומא למ"ד כוי בריה בפני עצמה לא חיה ולא בהמה וכן ההוא דסוף על אלו מומין דממעט מהזכר אנדרוגינוס משום דבריה הוא והא דחשיב רב בפ' המפלת אנדרוגינוס ספיקא דכי ראה לובן ואודם כאחת שורפין עליו את התרומה אלמא לא חשיב ליה בריה דילמא לא סבר לה כר' יוסי דמתני' ולא כר' יוסי דברייתא דהא בסוף הערל פליגי ביה אמוראי אליבא דרב בקידוש איכא למ"ד הלכה כר' יוסי ואיכא למ"ד אין הלכה כר' יוסי וכי היכי דאיכא אמוראי דפליגי אליבא דרב בקידוש איכא נמי דפליגי אליבא דרב באנדרוגינוס והא דאמרינן בסוף פ' הערל אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות שאני התם דרבי קרא ואפילו יהא נקבה כדדרשינן את זכר משכבי אשה זהו זכר שיהו בו שתי משכבות ודכוותה בס"פ ר' אליעזר דמילה מרבינן ליה למילה מהמול לכם כל זכר ע"כ לשון רבינו שמשון ז"ל:

הדרן עלך התרומה והבכורים