פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות ט:ה:א
Sirilio on Yerushalmi Brachos 9:5:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →חייב אדם לברך על הרעה. כגון שמת לו מת מברך ליה בלב שלם כשם שעל הטובה מברך בשמחה:
ביצר הטוב. שאין יצר הרע חולק עליו:
בכל מדה ומדה. בין מדת טובה ובין מדת פורענות:
לא יקל אדם את ראשו. לא ינהג קלות ראש ומפ' בפ"ק דיבמות דנפקא לן מדכתיב ומקדשי תיראו ומפ' התם אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם:
כנגד שער המזרח. חוץ להר הבית אשר שם חומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונין זה כנגד זה שער מזרחי שער עזרת נשים שער עזרת ישראל פתח האולם וההיכל ובית קדשי הקדשים בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין:
אפונדתו. אזור חלול ונותנין בו מעות:
קפנדריא. שמקצר דרכו בב"ה לעשות צרכו ומפ' בגמ' דילן מאי קפנדריא אדמקיפנא אדרי איעול בהא:
כל חותמי ברכות שבמקדש. כל כהנים שלוחי ציבור:
היו אומרים מן העולם. פי' רש"י ז"ל במס' תענית אמרינן אין עונין אמן במקדש אלא בשכמל"ו והטעם דהמברך היה אומר בסוף כל ברכה וברכה בא"י אלהים אלהי ישראל מן העולם חונן הדעת וכן בכולן והעונין היו אומרין בשכמל"ו כדאיתא בגמ':
ומשקלקלו המינין. ואמרו אין עולם אלא זה ובשביל כן נתמעטה אמונה של העולם הבא שהוא בסוף אלף ששי כדאיתא בסוף ר"ה:
התקינו. עזרא וסיעתו שיהו אומרין המברכין מן העולם ועד העולם חונן הדעת לומר ששני עולמות יש להוציא מלב הכופרים בתחיית המתים וילפינן מקראי דעזרא תקן דכתיב בספר עזרא קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם:
שלום חברו בשם. בשמו של הב"ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של הב"ה בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו ויליף לה מבועז דכתיב ה' עמכם והמלאך הסכים על ידו שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל:
ואומר אל תבוז כי זקנה אמך. למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם וגרסינן בגמ' דילן מאי ואומר וכי תימא בועז מדעתיה הוא דעבד ת"ש ה' עמך גבור החיל וכ"ת מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך ופי' רש"י ז"ל וכי תימא בועז מדעתיה הוא דעבד ולא גמרינן מיניה ת"ש דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון וכו' וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות מאת המקום קאמר לבשרו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך אל תבוז את בועז לומר מדעתו עשה אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך שנאמר עת לעשות לה' ע"כ. ולמדנו מדבריו דואומר דעת לעשות לה' קאי נמי הכא. ובעל הערוך ז"ל כתב אמרו רבנן התקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם ואם אתה רואה שארך הזמן ונמשך הגלות אל תאמר שזו התקנה לא היתה אלא בימות הראשונים ובעת מלכותן ועכשו אנו נבזים ושפלים ואין אנו חייבין בתקנה זו ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך. ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך פי' דקאי אתקנה דלעיל שהתקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם כלומר מן העולם הזה ועד העולם הבא דבשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהיה מקודם והוסיפו ועד העולם ע"כ. רצה לומר דאע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ותקנה ראשונה נביאים ראשונים הוא דתיקון והיכי אתו עזרא וסיעתו לבטלה ומשני משום צורך השעה דכבוד המקום בטלוה והיינו כדמפ' ר' נתן:
הפרו תורתך עת לעשות לה'. כדמפ' רבא בגמ' דילן מסיפיה לרישיה מדריש הפרו תורתך עת לעשות לה' ופי' רש"י ז"ל הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור במות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הב"ה וה"נ הכא: